נטילת ידיים לנשיאת כפיים

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

הארכת שמונה עשרה ע"י לוי

ש: אני לוי. מה עדיף – להתפלל שמונה עשרה בנחת, או למהר כדי ליטול ידי כהנים?

ת: בנחת, שזה עיקר הדין.

נטילת ידיים לברכת כהנים

ש: בסוף סידור עולת ראיה (ח"ב במלואים) כתוב, שהג"ר אברהם שפירא אמר בשם הג"ר מרדכי סנדר הלוי קופשטיין שמרן הרב קוק היה מדקדק ליטול את הידיים במים שתי פעמים, כמו בנטילת ידיים לסעודה, אך איני רואה שמקפידים על כך.

מדוע?

ת: משום שמשתמשים בהרבה מים.

[אמנם מובא בס' ראש דברך עמ' תרמד שדרכו של הגר"א שפירא, שהיה כהן, הייתה להגיש את יד ימין ואח"כ את יד שמאל, ושוב ימין ושוב שמאל – רשם מ"צ.]

הרבה לויים

ש: אני לוי ויש הרבה לויים בבית הכנסת, כך שלפעמים אני יוצא על מנת ליטול את ידי הכהנים אך איני מספיק כיוון שיש הרבה לויים. האם יש חובה לצאת ליטול את ידי הכהנים? מה עם חינוך לבני?

ת: לא חייב לצאת תמיד, אפשר מידי פעם.

[וכן כתב לי הגר"א נבנצל: "כדאי לצאת לפעמים כדי לחנך הבן". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "יש עניין עפ"י הקבלה שהלוי בעצמו יטול ידיו, ומעיקר הדין כשיש לויים אחרים שנוטלים ידי הכהנים די בכך. עי'

קכ"ח בפסקי תשובות הערה 100.

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אין כל לוי מחייב לצאת אם יודע שיש לוי שנוטל ידי הכהנים".

אגב, במתיבתא תפארת ירושלים של הג"ר משה פיינשטיין כשהיה מנין מצומצם נהגו הכהנים ולוים לצאת ליטול ידיים קודם חזרת הש"ץ שו"ת רבבות אפרים ב נד. גם מובא בפסקי תשובות קכח יט הערה 83.

ובשו"ת תשובות והנהגות (ג, מח. ו, לט), כתב הג"ר משה שטרנבוך על מה שנהגו הלויים לצאת באמצע חזרת הש"ץ ליטול ידי הכהנים, ומבטלים בכך שמיעת חזרת הש"ץ ועניית אמן שסגולתם רב מאוד כמבואר בש"ס ובזוה"ק, עבור מנהג נטילת ידי הכהנים שאין לו מקור בש"ס אלא רק בזוה"ק. וגם מצא בספר שיח תפילה שמביא כת"י מהגאון האדר"ת שמעיר על כך: "ולדעתי טועים הםהלויים שסוברים שהיא מצוה חיובית כמו על הכהנים, וע"כ מזרזים כולם לזכות במצוה זו, ומזה ראיתי במנינים מצומצמים שלא נשארו עשרה לשמוע חזרת הש"ץ, וגם רבה המהומה עד שאינם שומעים ברכת רצה ואינם עונים אמן, וביותר יקלקלו אז להרבות בשחוק וקלות ראש" וכו'. לכן - מסיק הגר"מ שטרנבוך - שבא"י רצוי שרק לוי אחד יצא ליטול הידיים, ובחו"ל ברגלים יוצאים כל הלויים, וכן נהג הגרי"ז מבריסק, וראוי שכל אחד יטול ידי כהן אחר - רשם מ"צ.]

לוי תלמיד חכם בנטילת ידי הכהנים

ש: בישיבה יש ר"מ שהוא לוי ותלמיד שהוא כהן. התלמיד לא רוצה שהר"מ יטול את ידיו. האם על הר"מ ליטול את ידיו?

ת: כן, עליו ליטול, כיוון שהמקור למניעה הינו מהזוהר ולא מהגמרא. כך כתב המ"ב (קכח ס"ק כב) והפסקי תשובות (שם אות כה). בשולחן ערוך הרב מובא (ס'

יא) שלוי יכול למחול על כבודו, ליטול את ידי הכהנים ובכך להוסיף קדושה על קדושת הכהנים, ואין זה זלזול, אדרבה, זהו כבודו. מובא במרדכי (גיטין ס' תסא עמ' ט) מעשה דומה לזה, על כהן שיצק מים על ידיו של ר"ת, והקשה לו תלמיד:

"הא שנינו בירושלמי שהמשתמש בכהונה מעל". השיב לו ר"ת שאין קדושה בזמן הזה, כיוון שאין לכהנים בגדי כהונה. הקשה התלמיד: "א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו", שתק ר"ת. תירץ הט"ז (או"ח קכח ס"ק לט), שמותר לכהן למחול על כבודו בדבר שאינו מפורש בתורה, אם זה להנאתו ולכבודו, וכאן וודאי היתה לו הנאה וכבוד לשרת את ר"ת. ר"ת שתק משום שלא רצה ליטול שם תלמיד חכם (על ידי כך שהכהן ויתר על כבודו עבורו).

[כתב המג"א (קכח ס"ק ז) בשם שו"ת מהר"י הלוי (בס' לט-מא): "לוי ת"ח לא יטול ידי כהנים, שיש בזה בזיון". וכן פסקו הפרי חדש (מוזכר בבה"ט), מחצית השקל (ס"ק ז), פרי מגדים (א"א ס"ק ז), בן איש חי (פ' תצוה ס"ק ז) וכף החיים (ס"ק מא).

אמנם כתב המשנה ברורה (קכח, ס"ק כב): "ואף שהלוי ת"ח והכהן ע"ה יש להחמיר וכ"ש אם יש כהן אחד ת"ח דמציל את כולם ומחוייב ליצוק אף על ע"ה כ"כ א"ר וכתב המגן גבורים דכן עיקר עי"ש טעמו".

וכ"כ הג"ר משנה קליין בשו"ת משנה הלכות (ה, לב) משום שני טעמים: א. בזה"ז אין לנו דין ת"ח לעניין זה. ב. כמעט אין כהן עם הארץ ממש, שהרי כל הכהנים שלנו יודעים להתפלל. וכשנשאל הגר"א הלוי נבנצל בעניין, השיב: "אולי עדיף להמנע, כי בגמרא לא נזכר שלוי יטול ידי הכהנים" (גם אני אודך א, נח).

והגר"ח קניבסקי אמר: "כרצונו" (שם).

עוד מצאתי באותו עניין בשו"ת משנת יוסף (ה, כח), ששם נשאל בדבר רב שהוא לוי, האם ילך ליטול את ידי הכהנים למרות שהוא מטריח את הקהל לעמוד לפניו.

עונה הג"ר יוסף ליברמן שלגרי"ז הלוי סולוביצ'יק היה במקום התפילה כיור בתוך ארגז עץ, ולפני ברכת כהנים ניגש לשם הכהן והרב היה נוטל את ידיו (ומובא בגם אני אודך שם).

אמנם בס' אמרי שפר של הרב יצחק דדון (עמ' רצט), מובא שכששמע הג"ר אברהם שפירא, שהיה כהן והתפלל במנין הגרי"ז במשך עשר שנים (עיין עוד שם עמ' כד, רמז), את דברי שו"ת משנת יוסף אמר: "מה זאת אומרת? הוא הלך לכיור ליטול לי את הידים. אמנם הכיור לא היה רחוק, הכל היה באותו חדר, אך הוא הלך ונטל לכהנים!" כמו כן מובא שם ובס' ראש דברך (עמ' שפא), על הגאון רבי דב הכהן, אחי מרן הראי"ה קוק, שהיה משתתף במניינו של הגרי"ז, ופעם שאל אותו: "איך הרב יוצק מים על ידי"? (כוונתו היתה שיש בזה פחיתות כבוד לתורה), הגרי"ז השיב בדרכו: "אני מקיים את דין השולחן ערוך, ואתה רק ה'היכי תמצי'...". בס'

אביהם של ישראל (דברים עמ' 16-15), סיפר הג"ר מרדכי אליהו על נשיא המדינה לשעבר, חיים הרצוג, שהיה יהודי ירא שמים ונהג להניח תפילין מדי יום למרות שהלך גלוי ראש. יום אחד בא, ושאל כיצד הוא ייטול ידיים לכהנים העולים לדוכן, הרי אין זה מכבודו כנשיא ליטול ידיים לכהן שיכול להיות אדם פשוט.

הנשיא הרצוג היה לוי. אמר לו הגר"מ אליהו, שינהג כמו שאביו הרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, נהג, שבוודאי הוא עצמו כבר התחבט בעניין ולבסוף עשה מה שעשה, וכל כן, אין חכם כבעל נסיון. הלך הנשיא ושאל את אמו כיצד נהג אביו, והיא אמרה לו, שכשהוא התפלל במניין בביתו הוא נהג ליטול ידיים לכהנים, אבל כשהתפלל בבית כנסת 'ישורון' הוא לא נהג כן, מפאת כבוד התורה. ואמר הג"ר אליהו לנשיא שינהג כמו שעשה אביו, והוסיף ואמר לו שכבוד הרב הראשי, כבוד התורה, חשוב מכבוד הנשיא. ואם אביו עשה כך – גם הוא יכול ללכת בדרכו, וסיים הרב ואמר: וייאמר לשבחו, שהתנהג כמו שאמרנו לו – רשם מ"צ.]