ברכת המזון

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציןו]

ברכת האורח בבית מלון

ש: האם בבית מלון יש לברך ברכת האורח?

ת: לא. זה בתשלום.

ברכת המזון לחולי צליאק

ש: אני חולה צליאק ואסור לי לאכול מחמשה מיני דגן. האם לברך המוציא וברכת המזון על קביעת סעודה שלי? ומה בשבת?

ת: לא. ואתה אנוס מאכילת לחם בסעודות שבת.

ברכת המזון למי שמתגרש

ש: האם מי שמתגרש אומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יברך את אשתי"?

ת: הוא יכול להגיד 'פלונית' (לומר את שמה) או 'גרושתי'. אדם לא חייב לומר את כל ההוספות אחרי הברכה הרביעית, אך נהגו לומר, אא"כ יש סיבה לא לומר (הג"ר שלמה זלמן אוירבך בס' ותן ברכה עמ' שד). לכן, כל אחד יאמר מה שהוא רוצה.

אכל והקיא

ש: אכל והקיא חייב בברכת המזון?

ת: לא. הגדר הוא: מתעכל (שו"ת הר צבי או"ח קסג).

ברכת המזון על פרוסת לחם

ש: אחרי פרוסת לחם אחת יש לברך ברכת המזון?

ת: כן. אחרי כזית. 29 סמ"ק. קופסת גפרורים (שו"ע או"ח קס"ח ג).

"ברשות אמי" או "ברשות בעלת הבית" בברכת הזימון

ש: מה דעת הרב לגבי אמירת "ברשות אמי" (למי שאוכל אצל אמו) או "בעלת הבית"

בברכת הזימון? שמעתי פעם שרב א” אמר שיש לומר רק "בעל הבית" או "רבותי", כי הם חייבים בזימון, מה שאין כן באשה.

ת: אפשר לומר "ברשות אמי" או "בעלת הבית" משום שתי סיבות:

א. הנוסח הזה הוא לא מעיקר הזימון. עיקר הזימון הוא "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". ה"ברשות" זו תוספת. לכן יש נוסחאות שונות: ספרדים אומרים "הב לן וניבריך", אשכנזים אומרים "רבותי נברך", תימנים בלדים לא אומרים כלום, ביידיש אומרים "רבותי מיר וועלען בענטשען", ספרדים מוסיפים "השמים"

וכו'. כתב בכף החיים (קצו ב): בשבת נהגו להוסיף "ברשות שבת מלכתא", ובתוך הסוכה אומרים: "וברשות ז' אושפיזין עילאין". כ"כ גם בבן איש חי (קרח אות א).

ב. מעיקר הדין, נשים חייבות לזמן לעצמן כשיש שלוש נשים ופחות משלושה אנשים. וכשאנשים מזמנים, נשים עונות. אמנם נשים נהגו לא לזמן לעצמן משום צניעות (ע' שו"ע או"ח קצט, ו-ז. מ"ב שם. ערוך השולחן שם ס"ב. שו"ת תשובות והנהגות ד, נא), אבל צניעות אינה מבטלת את עיקר הדין.

א"כ, לא נהגו להוסיף "ברשות אמי" או "ברשות בעלת הבית", אבל מותר, וכ"ש שבודאי אין למחות על אחרים שאומרים. כמו שנתנו לנשים לעשות סמיכה בקרבן כדי לעשות להן נחת רוח (חגיגה טז, ב).

[בס' חשוקי חמד (ברכות עמ' רעו), נשאל הגר"י זילברשטיין על ג' אחים שאכלו כאחד על שלחן אמם, ועומדים לזמן, האם רשאים לחלוק כבוד לאמם ולומר "ברשות אמי מורתי נברך שאכלנו משלו", או שמכיון שאינה מצטרפת אליהם לזימון, אין טעם לומר כך? והשיב: כתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ה, ו): "ולא ישב לפני רבו עד שיאמר לו שב, ולא יעמוד מלפניו עד שיאמר עמוד, או עד שיטול רשות לעמוד". אם כן, נראה שיש גם מקום ליטול מהרב רשות לזמן. ויעוין בפתחי תשובה (יו"ד רמ, ו), שכיבוד אב ואם דומה לכבוד שיש לנהוג ברב מובהק. אם כן, מסתבר שיש לנהוג כך גם ביחס לאמו. לכן יש מקום ליטול רשות מהאם לזמן, אף שאין האם מצטרפת לזימון, שהרי בכל זאת כשאוכלות עם האנשים, חייבות נשים בזימון, ואם כן, יש מקום לומר "ברשות אמי מורתי נברך שאכלנו משלו", ולמעשה צ"ע. והוסיף, שבס' דרכי חיים ושלום כתוב, שיש לומר "הרחמן הוא יברך את אבי מורי ואמי מורתי" גם כשאינו סמוך על שולחנם, משום כבוד אב ואם – רשם מ"צ.]