כמה דרכים להתחצף להורים

במשנה סוף סוטה, כתוב שבעקבתא דמשיחא "חוצפה יסגא" (ט, טו), החוצפה תגדל. זה כולל כל מיני חוצפה, וסוג אחד הוא חוצפה כלפי הורים.

לעיתים נדמה לאדם שחוצפה זו אינה נחשבת חוצפה, שהרי לדעתו הוריו חייבים לו הכל, ואם אינם נותנים, אז הם ראויים לנזיפה. ועוד סיבה, פעמים רבות ההורים מסכימים לשמש שק איגרוף ולספוג כל העלבונות בשתיקה.

אבל באמת, זו חוצפה יותר חמורה מאשר שאר חוצפות. וזאת, מפני שתי סיבות. א. ד' ציוה לכבדם והשווה את כבודם לכבודו יתברך. ב. יש חובת הכרת טובה, על כל מה שעשו עבורנו: הולידו אותנו, גידלו אותנו, עמלו וטרחו עבורנו, בכו עבורנו.

והנה כמה חוצפות:

א', עלבונות – כמו שאומרת אותה משנה: "נערים פני זקנים ילבינו". כמובן, הלבנת פנים של כל אדם היא עבירה מאוד חמורה, וקל וחומר הורים.

ב', הערות – גם הערות עלולות להעליב. אמנם, לפעמים יש להביע ביקורת. אז הפתרון פשוט. יש לבקש רשות: האם אתם רוצים לדבר איתי על זה? כמו שאומרים מעבר לים :Do you want to talk about it.

ג', קימה הופכית. על פי ההלכה ילדים צריכים לקום בפני הוריהם, אך פעמים רבות זה להיפך. ההורים קמים בפני ילדיהם בחרדת קודש, ושואלים אותם מה צרכיהם, מחשש שיתחצפו כלפיהם. גם זה מוזכר במשנה: "זקנים יעמדו בפני קטנים".

ד', עויינות – כפי הפסוק שמביאה המשנה: "בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו" (מיכה ז, ו).

ה', סרטים ממרידים. בתרבות הסרטים, נוער מזלזל בהורים ומורד בהורים, הוא דמות הוד. ברור שזה משפיע.

לסיום, למה אין ברכה על כבוד הורים? יש כמה תשובות. אחת מהן (המובאת בספר שדי חמד): אולי לא כיבדנו די, וזו ברכה לבטלה.

לכן, מי שאין בו פירור חוצפה כלפי הוריו, זה גבור. זה כל כך ישמח אותם, וזה כל כך ישמח את רבונו של עולם.