סכנת האבטלה

ש: שמעתי שעקב הקורונה יתווספו בעולם יותר ממיליארד מובטלים. גם בארצנו, היו יותר ממיליון מובטלים, ולא כולם חזרו, ולא כולם יחזרו. זה נורא. מה אפשר לעשות?

ת: ודאי זה נורא. כמובן לא נורא כמו במדינות עניות, בהן אנשים חיים על גבול קו העוני, ואם יש נפילה כלכלית הכי קטנה, רבים מתים מרעב. על כל פנים, גם אצלנו זו צרה גדולה, שעלולה לגרום למשבר מדיני, כי כאשר אין פרנסה, האזרחים מתמרדים ובצדק.

ש: אז מה אפשר לעשות?

ת: המדינה צריכה לעזור לעניים. מה טוב ומה נעים, אם היתה עוזרת לכולם ומפצה את כולם מהפסדיהם. אך אין לה רזרבות אינסופיות, וגם את הרזרבות יש לשמור למקרה של מלחמה או של משבר כלכלי רציני. אז, אם תעזור לכולם, לא פתרנו כלום, כי היא תצטרך לממן זאת על ידי מיסים מכולם. לכן, יש לעזור לעניים, כדי שיחזיקו מעמד. אמנם יש ביטוח לאומי, וזה חסד עצום, אך הוא אינו מספיק.

ש: והעשירים יסכימו לממן את העניים?

ת: כדאי להם באופן אגואיסטי כי אם יתרבו עניים, האיזון המדיני יופר, יהיו מהומות, תהיה אנדרלומוסיה, והעשירים יפסידו הרבה יותר. זה האינטרס שלהם שיהיה משטר יציב. כיאוס, הפגנות, חוסר בטחון עולים כסף. זה נקרא "נדיבות אגואיסטית".

ש: אז סתם יתנו כסף לעניים?

ת: כן, גם ללא הקורונה, מחכה לנו, ולכל העולם, האבטלה הטכנולוגית.

ש: הטכנולוגיה גורמת נזק?

ת: ודאי לא. אך מכונות ורובוטים ומחשבים מחליפים אנשים, והם מוצאים את עצמם מובטלים.

**ש:**אולי רק מעטים?

ת: לא. על פי אלגוריטם בנדון, תוך 20 שנה, 47% מהמקצועות יבוטלו: קופאיות, זבניות, ספרנים, מתקני שעונים, יועצים כלכליים, משפטנים, עורכי דין, מזכירות, מלצרים, יצרני פרוטזות שיניים, עיתונאים. סך הכל 700 מקצועות ייעלמו.

ש: אולי זה לא בטוח?

ת: המספרים אינם בטוחים, אבל זו מסקנה מוחלטת של גדולי מכוני המחקר הכלכליים בעולם. אמנם כמו בכל דבר יש חולקים, אז נאמר שיש סיכוי גדול שזה יקרה.

גם נהגי אוטובסוים, מוניות, רכבות, יוחלפו ברכבים אוטונומים. זה יותר חסכוני וגם יותר בטוח. כנראה בארצות הברית 3.5 מיליון נהגי משאיות ואוטובוסים יקבלו פיטורין. הקיצור, עד כה, רוב האנשים עבדו, אבל זה ישתנה עם הופעת האוטומטיזציה והתקדמות האינטלגנציה המלאכותית. אגב, כבר כתב על זה לפני יותר משמונים שנה, הכלכלן המפורסם קיינס Keynes.

ש: אבל אולי האבטלה בגלל האוטומטיזציה, תהיה נמוכה?

ת: כרגע זה ככה. אבל אולי זה יתעצם בעתיד. אך גם עתה יש פחות ופחות העסקה יציבה. וכן אנשים רבים עובדים בעבודה פשוטה מתחת לרמתן, ויש גם שהתייאשו מלחפש עבודה.

ש: אמנם הרבה מקצועות ייעלמו, אבל חדשים יופיעו. היו תופעות כאלה בהיסטוריה.

ת: נכון. אבל אלו היו תקופות מאוד מכאיבות, עיין בספר ענבי זעם, The Grapes of Wrath, לג'ון סטיינבק, John Steinbeck. שנית, זה לא כלל היסטורי מוכרח שיהיה תמיד אותו דבר. ההיסטוריה חוזרת על עצמה, עד שלא חוזרת. ובכלל, ביותר ויותר תחומים המכונה תהיה יותר זולה מן האדם.

ש: מקצועות של קשר אנושי לא יתבטלו. אדם רוצה מגע אנושי.

ת: השאלה היא אם הוא מוכן לשלם על כך. אולי עשירים. אדם הולך לחנות סופר, כדי לקנות, לבית מלון, כדי לנוח, ולא בשביל הכנסת אורחים. אם הוא רוצה קפה, הוא רוצה קפה טוב, ואינו מוכן לשלם פי שלוש בגלל שאדם הכין אותו. באשר למגע אנושי, הוא ימצא אותו אצל המשפחה והחברים.

ש: המובטל יוכל ללמוד מקצוע חדש מאלה שישרדו.

ת: א. לא כל אחד מסוגל לעבוד בהייטק גבוה. ב. זה לימוד ארוך, יקר וקשה, במיוחד בגיל מבוגר. ג. לא צריך כל כך הרבה עובדים. בסיכום, זה לא בטוח שיהיה משבר של אבטלה טכנולוגית, אבל יש סיכוי, וכדאי להתכונן. אנשים רבים לא ימצאו עבודה חדשה, עם כל הרצון הטוב.

ש: אז מה הפתרון?

ת: מה שאמרנו: "הכנסה בסיסית לכל", Universal Basic Income, בין שעובד בין שאינו עובד.

ש: מהי הכנסה בסיסית?

ת: מזון, דיור וכדומה.

ש: וזה קיים בעולם?

ת: כן לגבי נכים ופנסיונרים, שלא יכולים לעבוד, ואינם אשמים בכך. כך יהיה לאלו שייזרקו מחוץ למעגל העבודה, לא באשמתם.

ש: בעצם, אלו דמי אבטלה?

ת: לא. דמי אבטלה הם זמניים עם לחץ שיחזור, אך כאן אין לו לאן לחזור.

ש: אז אולי כדאי שנכוון עכשיו צעירים ללמוד מקצועות שלא התבטלו.

ת: אף אחד לא יוכל להיות בטוח. יותר מאוחר, תורו יבוא. גם מקצועות יוקרתיים כגון רפואה ילכו ויצטמצמו.

ש: אמרנו שעשירים יממנו עניים...

ת: כן. זה לא יפגע בעשירים וזה יציל את העניים.

ש: ויש היום מדינות עם "הכנסה בסיסית לכל"?

ת: לא. יש כמה נסיונות זעירים. יש לחכות.

ש: אבל אם אנשים לא יעבדו, הם יתדרדרו.

ת: נכון. אמנם העבודה נחשב כסבל בעיני רבים. אבל הנצי"ב מסביר "ארורה האדמה בעבורך" – לטובתך. אמנם יהיה לאנשים יותר פנאי למשפחה, ואצלנו ללימוד תורה. אבל יש בכך סיכון רב. יש שהציעו שאלה שאינם עובדה, יעסקו בעבודה סוציאלית תמורת זה, כפי כשרונותיהם.

ש: יפה.

ת: יש עוד פתרון. עבודה חלקית. חצי שבוע עבודה, חצי שבוע בילוי משפחתי. בהולנד מחצית האנשים עובדים עבודה חלקית, בין 36-28 שעות. למרבה הפלא, זה גם רנטבילי למפעל, יש פחות חולים, הפועלים משקיעים יותר, מתרכזים יותר בעבודה. התפוקה של ארבעה ימי עבודה, היא כמו זו של ששה ימי עבודה. עובד פחות, עובד יותר טוב. זה גם יאפשר לנשים לעבוד, עבודה חלקית 4-3 ימים.

ש: אז אולי בכלל כדאי לעצור את האוטומטיזציה?

ת: זה מה שרצו לעשות בעידן המהפכה התעשייתית, אבל זה לא צלח. למשל, בעיר ליון בצרפת היו מכונות לטווית משי, ופיטרו כל הפועלים, אז הם זרקו את נעלי העץ שלהם במכונה כדי לקלקל אותה. נעל עץ בצרפתית: Sabot, מכאן המילה Sabotage.

ש: מעניין...

ת: על כל פנים אי אפשר לעצור את כיבוש העבודה על ידי הטכנולוגיה, כי היצרנים חייבים לעמוד באתגרי התחרות והפרודוקטיביות. כמובן זה גם הורס את הפועל על המכונות: יותר כאבי ראש, יותר חרדות, יותר שחיקה, יותר הזדקנות מוקדמת, יותר בליה פיסית ונפשית.

ש: אני כבר בעצמי מרגיש חרדה. מה התורה מציעה?

ת: נושא ארוך ומסובך. על כל פנים, מרן הרב קוק כותב שבועז היה קפיטליסט אידיאליסט. הוא אהב את הפועלים ודאג להם והם אהבו אותו. הוא אמר להם: ד' עמכם. והם השיבו לו: יברכך ד' (עין איה ברכות ט, רעא).