מוזיקה וחוויה בתפילה

שאלה: למה הפוסקים אוסרים לנגן בתפילה? הרי זה מוסיף לי ואני מתחבר לתפילה, וכן אני מתחבר אל לבי ואני מעצים את עבודתי? הרי נגנו בבית המקדש?

תשובה: א. אין משנים סדרי תפילה. הרעיון הזה היה קיים בכל הדורות, נהנו ממוזיקה בכל הדורות, ובכל זאת התורה והמשנה והגמרא והראשונים והאחרונים, לא אמרו לבצע שינוי זה, אז כנראה יש להם סיבה.

ב. מבית המקדש אי אפשר ללמוד הכל. למשל, עבודת בית המקדש גם דוחה שבת בכמה עניינים.

ג. תפילה אינה מיועדת להיות חוויה של התחברות עם עצמו, אלא לעבוד את ד'. אדמו"ר מגור אמר שיש אלפי הלכות תפילה, ואין הלכה אחת שיש להתרגש. אלא יש להודות לד', לשבח את ד', להתחנן אל ד', לעשות תשובה בפני ד'.

ד. אכן חכמים אמרו שיש להתפלל מתוך כובד ראש, משנה ברכות ה, א, כלומר מתוך חרדת קודש. דע לפני מי אתה עומד! ראה מה קרה לאנשי בית שמש שמגפה פקדה אותם, מפני ששמחו כשראו את הארון (שמואל א ו, יט). ובודאי שזו היתה חוויה עצומה והתחברות עצומה.

ה. התפילה אינה בשביל עצמו אלא בשביל רבונו של עולם, שזהו רצונו. אם תרצה, אמור שהיא ביטול היש, שהוא היפך מהעצמת האני. וראה מה כתב בעל התניא שהמדרגה העילאית של עבודת ד' "לצורך גבוה, ומעלה מעלה, עד רום המעלות, ולא כדי לדבקה בו יתברך בלבד לרוות צמאון נפשם הצמאה לד'" (פרק י).

ו', בודאי שיש לעבוד את ד' בשמחה. אבל בשמחה על מה? הרמב"ם מגדיר: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן" (סוף הלכות סוכה ולולב).