אגרת ג' לתלמידי הישיבה: למד הלכה

בין הזמנים, יש זמן רב פנוי. לכתחילה היה ראוי ללמוד בדיוק אותן מקצועות ואותן מספר שעות כמו בישיבה. אך לא כל אחד מצליח. אז אולי יקבע לעצמו לפחות 10 שעות ביום, כמו כל אחד שעובד 8 שעות, ועוד שעה הלוך חזור לעבודה, ועוד שעה ביום לימוד תורה.

וגם דברים שבהיותך בישיבה אין לך זמן ללמוד, אולי עתה זה הזמן, כגון לימוד הלכה. כל השולחן ערוך אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט. כל יום קצת. אפילו רק עם הביאור הקצר של "באר היטב". וגם אם זה בלתי אפשרי, אז קיצור שולחן ערוך. "מי שטיפש אומר: מי יכול ללמוד את התורה. מי שפיקח. מהו אומר: הריני שונה שני הלכות היום, שני הלכות מחר. עד שאני שונה את כל התורה כולה" (ויקרא רבה יט, ב).

בגמרא יש מחלוקות. כמובן מחלוקות קדושות לשם שמים. אבל בכל זאת מחלוקות. והרי ד' אחד ושמו אחד. אבל ההלכה היא אחת, או כמעט תמיד אחת. ד' אחד, וממנו מתפרדות גמרות רבות, והן חוזרות לאחדות על ידי ההלכה.

לכן "כל השונה הלכות בכל יום, מובטח שהוא בן העולם הבא" (נדה עג, א). כל הלכה קטנה כוללת בתוכה את כל האור שבכל התורה. על כן, כל הלומד הלכה, מתחבר עם רצונו של הקדוש ברוך הוא, אין עוד מלבדו. הלכה היא אמת המחייבת ולא אמת של אפשרויות, שעלולה להיות שעשוע שכלי.

אדם הראשון, אכל מעץ דעת טוב ורע, וערבב טוב ורע. על ידי לימוד הלכה, מתפרדים הטוב והרע, המותר והאסור, הכשר והפסול, הטהור והטמא, ועל ידי זה מתקנים חטא אדם הראשון. לימוד ההלכה מיישר את העקמומיות שבלב (אורות התשובה יג, ה).

על ידי הלכה, אדם מתהלך בדרכי ד'. על דוד נאמר "וד' עמו – שהלכה כמותו בכל מקום" (סנהדרין צג, ב), בתחתיות ארץ.

ההלכה נותנת לאדם גבורה. "כל מי שיש בידו מדרש, ואין בידו הלכות, גיבור ואינו מזויין. יש בידו הלכות ואין מדרש, חלש וזיין בידו. יש בידו זה וזה, גיבור מזויין" (אדר"נ כט).

"אוהב ד' שערים מצויינים בהלכה יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות" (ברכות ח, א). מסביר מרן הרב: "כדוגמת בית המקדש שנקרא בית חיינו, שהיה מאגד את כלל ישראל... אגד רוחני מוסרי בהשתוותם בדעות ובמידות קדושות באור ד', כי אם דבר הלכה, שמקפת את כל החיים הפנימיים... שזה מביא לתכלית החפץ הנשגב שיוצא מכלל ישראל כולו" (עין איה ברכות א צט).

למד הלכה, מידי יום ביומו, לעשות נחת רוח לד'.