אגרת ו' לתלמידי הישיבה: לדווח על קורונה

ש: האם עלינו לדווח על אדם שיש לו קורונה והוא לא הודיע לרשויות? והוא מסתובב ברבים? לפרסם על אדם שיש לו קורונה? על אדם שנמצא בבידוד? לדווח על אדם בבידוד שאינו מקפיד? לפרסם ברשת על אדם שלא חובש מסכה ברבים? ואם אדם סיפר לי בסוד? ואם הבטחתי לו לא לספר? ואם איים עליי שלא אספר?

ת: 1. יש איסור לשון הרע על חבירו. וכן יש איסור לגלות סוד. "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי יא, יג).

2. אבל יש מצבים שמצוה לספר לשון הרע כדי להצילו מנזק, כגון לאשה המתחתנת עם אדם לא הגון, או לעושה שותפות עם אדם לא ישר (פתחי תשובה שו"ע או"ח קנו).

3. לספר על אדם שיש לו קורונה או שהוא בבידוד, אין בזה לשון הרע, שהרי הוא לא עשה בכך שום דבר רע.

4. יש מצוה להציל את הזולת מסכנה, שנאמר "אל תעמוד על דם רעך", "אל תשים דמים בביתך". מלבד החובה הכללית להעיד, "ואם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה, א).

5. לכן יש לפרסם שפלוני חולה קורונה או שפלוני בבידוד.

6. יש תנאים לסיפור לשון הרע לתועלת, בחפץ חיים בסוף, וביניהם: א. שעושה לשם שמים, ולא מתוך טינה. ב. שהוא בטוח בעובדות. ג. שבאמת הפירסום או הדיווח נצרכים. ד. שקודם ניסה לשכנע את האדם שידווח בעצמו ושיקפיד על ההוראות.

7. כל זה נאמר גם אם הבטיח, השבועה לא חלה, כי זו הצלת נפשות (שו"ת מהרי"ק ק). וכן אם נאמר לו בסוד, הרי לשון הרע מותר לתועלת.

8. אם איים עליו לפגוע בו, אינו חייב להעיד נגדו בדיני ממונות, אבל כאן שזה נוגע לנפשות, חייב. והרי אם מסכן אחרים, יש לו דין רודף (עיין רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש א, ו).

9. כמובן, אם מפרסמים ברבים שהוא אינו מקפיד על הוראות, כדי להפעיל עליו לחץ, יש לדבר לגופו של ענין, בלי לשונות של ביזוי, כדי לא לביישו ללא צורך.

10. ד' ישלח רפואה שלמה לעמו ישראל.