אני אוהב אותך עמי

אני אוהב אותך, עמי, עם ישראל. לפני הקורונה, בזמן הקורונה ואחרי הקורונה. מאברהם אבינו ושרה אמנו, ועד היום הזה ועד סוף ההיסטוריה. אני חולה אהבה ממך.

אני יודע שזה לא רציונלי. אבל ככה זה. בלי סיבה, אני גם לא זקוק להסבר. אני מאושר. כשאני אוהב אותך, אני מאושר, אז מה אני צריך הסבר? פשוט, זה בגלל שאני אני ואתה אתה. אני חלק ממך, ואתה חלק ממני.

אני כל כך שמח שאתה קיים, אני מודה לד' כל יום על הנס הזה. אם היה לי זמן, הייתי מודה כל שעה וכל שניה. עבורי, אתה אבי, אמי, בעלי, אשתי, בני ובתי. הכל עבורי.

גם ד' אוהב אותך. אין זה מתמיה אותי. גם הוא יתברך, אינו זקוק לסיבה, אף על פי שכמובן יש לו סיבה: זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיהו ב). איזו מסירות נפש. מיליוני אנשים, במדבר הגדול והנורא, צמאון אין מים, נחש ועקרב, עם ילדים, ארבעים שנה, ארבעים ושתים תחנות, לפעמים תחנה של יום, או שבוע, או חודש, או שנה, או שנים (עיין במדבר ט רמב" ורש"ר הירש שם). וכך המשכנו לאורך כל גלויותנו וכן היום וכן בעתיד.

לכן ד' אוהב אותך, "אוהב את עמו ישראל", "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "אהבה רבה אהבתנו", "אהבת עולם אהבתנו". אז אני הדל, הולך בדרכי ד' ואני אוהב אותך בלי סיבה. ואם יש סיבה, אז יש בונוס.

אם הוא בעל מסור, יש בונוס. אם היא רעיה מסורה, ואמא מסורה, יש בונוס. אם הוא עוזר לכל אחד, יש בונוס. יש אין סוף בונוסים. אבל הם רק בונוסים. העיקר הוא שאני אוהב אותך בלי סיבה. וכמובן, הבונוס הכי גדול, זה אם יהודי זה הולך לצבא, ומוסר נפשו, זה בונוס ענק. לכן, אני חובש כיפה סרוגה, על אף שכל הדורות חבשו כיפה שחורה, כי החיילים שחובשים כיפה בצבא, כמעט תמיד, זו כיפה סרוגה.

אבל גם בלי בונוס אני אוהב אותך. אני לא אוהב אותך בגלל סיבות, אלא למרות סיבות.

לכן אני אוהב כל אחד. אני אוהב אנשים ונשים ברחוב, אף שאינם צנועים. אני סולח להם כי אני אוהב אותם. אני אוהב מחללי שבת ומחללי כל מיני דברים, אני מצטער, אני מתפלל, אבל לא כועס. גם אוהב כל עם ישראל. בלי הבחנה, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, חרדים וציונים, אשכנזים וספרדים, תימנים ואתיופים, יהודים מחוץ לארץ ויהודים מארץ ישראל.

בודאי, אני עיוור, אני יודע שלא כולכם שומרים כל התורה וכל המצוות, אבל כיון שזה נשאר במשפחה, אני שוכח. בשביל מה ד' ברא שכחה? - בשביל זה. וגם מה שאין לך בחוץ, יש לך בפנים, זה בטוח.

לכן, גם אם שונים בחוץ, אנו דומים בנשמה, בפנים.

אוי, כמה אני אוהב את עם ישראל, לא רק הנשמה האלוהית של עם ישראל, אלא עם ישראל הממשי, כאן ועכשיו ,לא רק עם ישראל שהיה ושיהיה, אלא עם ישראל אשר מולי, כאן ועכשיו.

סליחה, שאני לא די אוהב אותך, זה בגלל שלעיתים אני לא רואה שאנו אותו דבר, אני לא שומע שאנו אותו דבר. זה בגלל שאני קצר ראיה, זה בגלל שאני כבד שמיעה. זה גם בגלל שאני מעוט שכל, אז אני לא מבין אותך. אני יהודי פשוט. אך אני מבין שאיני מבין. אתאמץ.

אני אוהב אותך, עמי.