גם בראש השנה לא להפריז באכילה

יש מצות עונג שבת, ויש מצות שמחת יום טוב, ואף על ראש השנה

כתוב :"אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו, ואל תעצבו, כי חדות ד' היא מעוזכם" (נחמיה ח, י. ועיין ביצה טו, ב).

אמנם האר"י ז"ל היה בוכה בראש השנה וכן הדריך שיש לבכות (באה"ט תקפד סק"ג), והקשה הגר"א מהפסוק הנ"ל (מעשה רב אות טז). ותירצו שיש לחלק בין בכי מתוך עצבות ואבלות שהוא שלילי, לבין בכי מתוך קרבת ד' ודבקות בד' (פס"ת תקפד).

יחד עם זה ברור שאין להפריז באכילה, גם בראש השנה, גם ביום טוב, גם בשבת, הרי הרמב"ם כותב שאכילה לא בריאה, וכן אפילו אכילה בריאה אבל במידה מופרזת, היא מידה רעה, בניגוד לדרכי ד' (הלכות דעות פ"ד), שנאמר: והלכת בדרכיו (שם פ"א). ובודאי שד' לא יצוונו על מידה רעה, אפילו בשבת, ובמיוחד בשבת. אדרבה, ביום השבת אין להיות גשמי אלא רוחני, אין להיות גופני אלא נשמתי. והעונג לגוף הוא כדי שהנשמה תוכל להתענג בדבקות אלהים בתורה ובתפילה (עיין כה"ח רמב, ה. פס"ת שם ג. מ"ב רצ סק"ג).

וכן אמר השל"ה: "אותן הממלאין בטנם כסוס וכפרד אין הבין, ללכת אחר הערב, ואחר כך מרוב מאכלם נופלת תרדמה עליהם ומבלים מוחם, - אלו אין נקראים מענגים את השבת, אלא הם מענגים את עצמם בשבת" (מס' שבת נר מצוה).

וכן אמר הגר"א, שזה מובן הפסוק "וקראת לשבת עונג", עונג לשבת ולא עונג לעצמו (ישעיהו נח, יג).

וכן כתוב בספר זכרו תורת משה, שהוא קיצור הלכות שבת לבעל חיי אדם, על ידי נכדו הרב יום טוב נעטיל בראנשפיגעל, שכוונת ד' בעונג שבת ושמחת יום טוב, אינה סתם לשמחת הוללות אלא לעונג של מצוה, ו"נתנה השבת, רק לאכול ולשתות מעט, ולעסוק כל היום בתורה, כי זה הוא חייו, והעונג הגדול לנשמתו. ומה יתרון לעונג גופו, אם רוחו ונשמתו הם לעולם ביגון ואנחה, ולכן על כל פנים יענג נשמתו בשבת ויום טוב בתורה ובמצוות "(סימן י). וקל וחומר, בראש השנה.

זה הכלל, האדם הוא גם גוף גם נשמה, ויש לענג שניהם, והעיקר הוא הנשמה, והגוף הוא בשביל הנשמה – ובמיוחד בראש השנה.