אלימות במשפחה וקורונה

התבשרנו בשורה רעה: מאז הקורונה, האלימות במשפחה התעצמה פי שלוש. מגפה בתוך מגפה! וגם אם מספר זה מוגזם, כל התעצמות מאוד מדאיגה. וגם לו לא היתה התעצמות, גם המצב הקבוע שיש אלימות במשפחה קורע את הלב.

אותה אלימות חוצה הגבולות, וכוללת כל מגזרי האומה, ללא הבדל דת, תרבות, מעמד חברתי-כלכלי, והשכלה. היא אוניברסלית.

היא מתגלה באופנים שונים: פיזית, מילולית, רגשית ועוד.

יש במשפחה אופנים שונים: בין בני זוג, כלפי ילדים, כלפי הורים, כלפי זקנים ובין אחים.

על פי רוב, אלימות בין בני זוג הוא מצד הגבר, המחשיב את עצמו דיקטטור לגיטימי נאור. גל הפמיניזם השני לחם נגד זה.

לצערנו, גם בין ישראל, הרחמנים והביישנים וגומלי חסדים, יש אלימות. באשדוד יש אנדרטה לזכר קורבנות האלימות במשפחה.

כמובן גם מחוץ למשפחה יש אלימות, ההפגנות האלימות של ימינו יעידו על כך.

יש אלפי מחקרים על סיבת האלימות, וניתוח עשרות גורמים. כולם נכונים. אך כאן לא נדון בצדי הסוציולוגי, אלא מצד המוסרי-פילוסופי-תיאולוגי.

התורה מלמדת אותנו שסיבת האלימות הוא יצר האלימות הטבוע באדם. אפשר לקרוא לו הנפש הבהמית, כמבואר בפרק הראשון של התניא. האדם נולד אלים. החיה שבאדם.

לפעמים שואלים: האם זה נכון שמוצאו של האדם מן החיה? ויש להשיב: אין זה מטריד אותנו מאיפה הוא בא, אלא אם הוא כבר הגיע, ולצערנו הוא עוד לא הגיע.

מיד בתחילת התורה יש אזהרה נוראה: קין הרג את אחיו הבל. על מה היה הסכסוך ביניהם? יש כמה פירושים אצל חז"ל, אבל מרן הרב קוק מסביר בספרו אורות, שלא הסכסוך גרם לרצח, אלא היצר האלים העמוק של קין גרם לסכסוך, ולכן מראש ד' לא שעה אל מנחתו (ישראל ותחייתו טו).

גם הפילוסוף קנט ניתח שסיבת המלחמות אינה הסכסוכים, אלא יצרו האלים של האדם שפורץ במלחמות ונשען של סכסוכים.

כבר אצל ילדים קטנים, אפשר להבחין ביצר האלימות. ונכתבו סיפורים רבים בנדון, כגון בעל זבוב, The Lord of the Flies, של ויליאם גולדינג, או אבא של סימון, Le Papa De Simon, של גי דה מופסן, על ילדים שלועגים בצורה אכזרית לילד בן 8: אין לך אבא!

כמובן אפשר לחסום את האלימות על ידי חוקים ומשטרה, בתי משפט ובתי סוהר. אך יש לזה תועלת מוגבלת, וגם אין זה עוקר את הסיבה מיסודה.

כמו כן, אפשר ללמד על משפחתיות, על חברתיות, על אזרחיות. אבל יצר זה חזק מדי, וכל הכוונות הטובות בקושי מועילות.

ולכן, לא נותר לנו אלא לשאול את האדריכל שתכנן את האדם, רבונו של עולם. והוא מלמדנו: בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין (קידושין ל, ב). אדם חייב ללמוד תורה, ובמיוחד ספרי אמונה, ועוד יותר ספרי מוסר, חובות הלבבות ושערי תשובה, אורחות צדיקים ומסילת ישרים. גם חילוניים יכולים ללמוד ספרים אלה, וידלגו על מה שאינו מדבר אל נפשם.

וכמובן, ללמוד ולקיים, ולבדוק עצמו על ידי חשבון נפש תדירי.