מעשה דברוריא

שאלה: רש"י כותב: "שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קידושין פ, ב) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא" (עבודה זרה יח, ב ד"ה ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא). ועל זה יש לתמוה כיצד רבי מאיר יזם ניסיון כזה של הכשלה, וכיצד יתכן שברוריה נכשלה? והתאבדה?

תשובה: א', קודם כל, יש לדעת שברוריה היתה צדיקה גדולה וקדושה גדולה, כפי שרואים למשל כמה החמירה בענין של אל תרבה שיחה עם האשה (עירובין נג, ב) וכן קיבלה בהכנעה את הגזירה האלוהית על ילדיה שמתו (מדרש משלי לא על הפסוק אשת חיל מי ימצא).

ב', וכן יש לדעת שהיתה חכמה גדולה, ונצחה את רבי מאיר בעלה שהיה גאון עולם, בעניין הפסוק יתמו חטאים מן הארץ (ברכות י, א). ובמחלוקת בין תנאים, אמרו עליה חכמים: "יפה אמרה ברוריה" (משנה כלים יא, ד. תוספתא שם).

ג', זה לא בטוח שבפועל היא נכשלה, אולי רק הסכימה, כמו שכתוב "ונתרצית", וכמובן, גם זה עוון גדול.

ד', יש לומר שלא התאבדה, אלא שהענישה אותה במיתה שהתורה נותנת לחטא כזה, כלומר חנק. כמובן, ההלכה היא שאין לעשות כאלה, אך מצאנו אצל חז"ל מקרים יוצאי דופן שכך נהגו, בתור הוראת שעה.

ה', רבי מאיר ראה צורך לברר אחד מיסודי התורה, שרבונו של עולם קובע את טבע הדברים, ואין זה בידינו להחליט שאשה יכולה להיות איש. זו גם אחת השאלות המודרניות החמורות, כלומר המהותנות, Essentialism. כמובן, יש לאדם בחירה חופשית, לדעת על פי טבע, או נגד טבעו, כדברי מרן הרב קוק על סגולה ובחירה באגרת תקנה.

ו', לגופו של ענין, אכן נשים דעתן קלה, אבל לעומת זאת "בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (נדה מה ב). יש שלוש כוחות מרכזים: חכמה, בינה ודעת. לאיש יש יותר חכמה ומתוך כך יותר דעת. החכמה היא הכרת תוכן האמת המוחלטת, הבנת רצון ד' שמתגלה בתורה, החכמה המופשטת המוחלטת הראשונית. הבינה נמשכת מן החכמה, והיא אינטואיציה פנימית, המשכת המסקנות של החכמה, עדינות רגשית אישית, כל כבודה בת מלך פנימה, אשה מכרת באורחים. כמובן שניהם נצרכים. כתוב בספר יצירה: הבן בחכמה וחכם בבינה. ודאי גם לאיש ולאשה יש חכמה ובינה, אלא השאלה היא מה גובר. בכלל, בזכר יש צד נקבי, ובנקבה צד זכרי, שאם לא כן, לא יכלו להתחתן. וברור, שאין זה מתמטיקה, אלא סטטיסטיקה, לפעמים יש אשה – חכמה, ואיש – בינה. באשר לדעת, היא נולדת מחיבור חכמה ובינה, וכיון החכמה אינה מידת הנשים, אז כן הוא לגבי דעת, שהיא ירידת האמת ממרומים לתחתיות ארץ. אבל, כאמור, בינה היא יתירה באשה. אבל כאשר ברוריה חלקה על חכמים בענין הדעת, ראה רבי מאיר בזאת ענין עקרוני מאוד וחמור מאוד, והגיב בצורה מאוד קשה ונוראה. ומי אנו בקטנים, כדי להבין.

ז', אבל יש לדעת שלדברי רש"י אלה אין שום מקור בדברי חז"ל, לכן, יש אמרו שאין זה מדברי רש"י, אלא מדברי תלמיד טועה. כלומר, מישהו כתב מיוזמתו דברים אלה בשולי הגליון, והבא בתור כאשר העתיק את הגמרא, חשב שאלה דברי רש"י, והכניסם פנימה. אמנם, יתכן שהיה מקור קדום, שנעלם מאתנו, ושרש"י ראה, שהרי הוא למד מרבותיו, שלמדו מהגאונים. אך כאן יש להעיר דבר שבגמרא שלנו כתוב על רבי מאיר שאחרי מעשה מסויים "קם ערק אתא לבבל. איכא דאמרי מהאי מעשה, ואיכא דאמרי ממעשה דברוריא" (ע"ז יח, ב). רבינו ניסים גאון מביא בלשון "הלך, לקח את אשתו ואת כל מה שהיה לו, ועבר אל עראק" (חיבור יפה על הישועה עמ' ל), אם כן, אין זה כפי שמובא ברש"י.