זרמים בלאומיות הדתית

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: בזמן האחרון יש פולמוס בדבר זרמים שונים בציבור הדתי לאומי. כיצד להתייחס?

ת: אין להתייחס. בכל הדורות, וקל וחומר עתה, אין לנו ענין לחתוך בסכין את הציבור לחלקים, אלא אדרבה לאחד ולאחד.

ש: אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש זרמים שונים?

ת: מה שמענין אותנו, אינו הזרמים, אלא התורה, היא שייכת לכל עם ישראל, ויש להרבות בתורה.

ש: אבל כך אנשים תופסים, שיש זרמים, כגון זרם חרד"לי וזרם ליברלי?

ת: לצערנו הם טועים. אין זרמים, יש עם אחד. עיין במאמר של מרן הרב קוק "מסע המחנות", ששני השמות "חרדים" וחופשים", הם שמות חדשים. תמיד ידענו שאין בני אדם שווים במדרגותיהם, אבל אין לתת שמות לסיעות, שהם לנו לשטן בדרך החיים, כיון שכל סיעה חושבת אצלה השלמות. הוא מכנה שמות אלה: "שמות הבעלים" (מאמרי הראיה 77-76). וקל וחומר שאין לחתוך בין החרדים לבין הדתיים הלאומיים. אף פעם לא שמענו מפני רבנו הרב צבי יהודה את הביטוי דתי לאומי. אלא הוא דיבר על תורה. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאין לחתוך באמצע אותו ציבור המכונה דתי לאומי.

ש: אם כן, יש ציבור כזה!

ת: לא. לפעמים שואלים אותי הדל ברדיו, מה אני אומר על מה שקורה בציבור שלנו... אז אני מפסיק אותו בנימוס: מי הוא הציבור שלנו? וכיון שאין לו תשובה ברורה, אני אומר: הציבור שלנו זה עם ישראל. האנגלים והאיטלקים אינם הציבור שלנו. ועתה, מה שאלתך? ואכן שאלתו נעלמת.

ש: בכל זאת אי אפשר להכחיש שיש גוונים שונים בעם ישראל?

ת: ודאי. אבל אין לשכוח שהמחבר גדול לאין ערוך מהמפריד. כאשר שוכחים זאת, משלמים מחיר, וכבר טעמנו את הטעם הנורא של שנאת חינם. נכון שיש גוונים, אבל אולי בזה יש ללמוד אפילו מהאיחוד האירופי אשר סיסמתו היא מאוחדים בגיוון, ובלטינית In Varietate Concordia. וגם מסיסמת ארצות הברית, מתוך רבים אחד, E Pluribus Unum.

ש: אבל אנו מודים שבין היחידים יש מדרגות?

ת: ודאי אך גם בזה אין להיחפז. יש אדם העולה על חברו בתחום אחד, וחברו עולה עליו בתחום שני. למשל, מרן הרב קוק כותב: "ביושר הדעת ובמידות טובות, יש יותר אמונה ודבקות אלוהית, מבאמונה דיבורית וציורית רגשנית" (שמונה קבצים א, רלד).

ש: חריף!

ת: יש יותר חריף. הוא כותב שלפעמים יש אדם "נשחת ועכור" עם "קליפה חיצונה של אמונה טמאה", ולפעמים יש "דעת ד' ואור ד', אפילו כשהיא מתגלמת בלבוש של כפירה" (שם שעז).

ש: ובסיכום?

ת: לחדול לתת ציונים לאנשים, לחדול לקטלג אנשים, לחדול לחתוך את האומה בסכינים. לא לומר וידוי בגוף שני: אתם אשמים, או בגוף שלישי, הם אשמים, אלא בגוף ראשון, אנו אשמים. להרבות אהבה ולהרבות אמונה.