פרס אנטי-ישראל למקרא

התבשרנו בשורה רעה שהמועמד לפרס ישראל לחקר המקרא הוא אדם שמשפיל את סוללי דרכנו הרוחנית והלאומית.

להוי ידוע, התנ"ך אינו רק ספר של דתיים, שתתכן הנאה מוזרה להשתמש בו כשק אגרוף, אלא הוא ספר האומה, ספר הספרים, הדגל הלאומי הכלל-דורותי שלנו, הוא הקובע מהות עמנו וארצנו וחיינו.

כלל גדול אצל אותו אדם: מחברי התנ"ך לא הוטרדו מהעובדות ההיסטוריות, אלא הדמויות והאומר והמאורעות שימשו להם כלי ביטוי לאמונותיהם ולדעותיהם.

לכן, כותבי קורות דוד, שקיבלו משכורתם ממנו, ניסו להסתיר את דמותו האמיתית של רודף נשים, שופך דמים, נותן דרור ליצריו, אחראי למותו של שאול, לובש דמות עשיו הרשע. מזל שהפרופסור המלמוד, גילה לנו את האמת הזאת, שכמובן אינה חדשה, שהרי כבר בימי דוד עצמו קיללו אותו קללה נמרצת, ראשי תיבות: נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.

באשר לנתן הנביא, הוא מתואר כקשיש הדואג לעצמו, ולמטרה זו מחניף למלך.

שלא לדבר על שלמה המלך, שהקרירה שלו מתחילה בפעולות רצח, שמוסוות בצוואת דוד.

בסיכום, הכל בדיון ספרותי, סיגול האירועים לאידיאולוגיה של המספרים.

אך יתכן מאוד, שהפרופסור המלומד, גם הוא הולך בדרך זו, ורואה באחרים את עצמו.

ד' ירחם.