תשובה הלכתית על חיסון מלפני 225 שנה

בשנת תקנ"ו, אדוארד ג'נר המציא את החיסון נגד אבעבועות שחורות, מחלה נוראה שעשתה שמות, ובזכותו מחלה זו נעלמה כליל. כמובן, אז התעוררו ספקות אם החיסון בעצמו לא יזיק. אך לבסוף התברר שהחיסון הינו מציל חיים גדול.

הגאון רבי ישראל ליפשיץ, בפירושו תפארת ישראל על המשניות (יומא ח, ז בועז ג), מברר את ההיתר שיש בזה.

נקודת המוצא היא ההיתר לעשות אפעראציאן, כלומר ניתוח במצב זה: אם לא יעשו ניתוח, ודאי ימות לאחר זמן, אם יעשו ניתוח, או שיחיה לאורך ימים או שימות מיד. אם כן, האם מותר לסכן חיי שעה כדי אולי לזכות לחיים ארוכים. התשובה היא שכן (שם. יכין מ בשם תוס' ע"ז סז, ב).

מכאן לענינינו. "מזה נראה לי היתר לעשות אינאקולאטיאן (חיסון) של פאקקען (אבעבועות שחורות), אף שאחד מאלף מת על ידי האינאקולאטיאן, על כל פנים שאם יתהוו בו הפאקקען הטבעיים, הסכנה קרובה יותר, ולכן רשאי להכניס את עצמו בסכנה רחוקה, כדי להציל את עצמו מסכנה קרובה".

"וראיה ברורה לדבריי ממה שכתב הרב בית יוסף (טור חו"מ סוף סי' תכו) בשם הירושלמי, דחייב אדם להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חבירו מודאי סכנה, והרי ברואה חבירו טובע בנהר, אינו מוחלט ודאי שיטבע אם לא יציל הוא, - וכי לא אפשר שינצל ממקום אחר? ואם להציל חבירו, יש חיוב להכניס את עצמו בספק סכנה, מכל שכן שיהיה רשות בידו, להציל את גוף עצמו, על ידי הכנסו את עצמו לספק סכנה".

"אף לרי"ף ורמב"ם וטור שלא הביאו הך ירושלמי, יש לומר היינו מדסבירא להו כרבי יוסי (נדרים פ, ב), דחייך קודמים לחיי חבירו. אבל להצלת גוף עצמו, אף על גב שאינו חיוב, רשאי. דהרי, גם לרי"ף ורמב"ם, יש לומר דאף על גב דאינו חייב למסור את עצמו עבור חבירו, על כל פנים רשאי הוא". עיין שם שמאריך מאוד.

ויש להוסיף מדברי בעל תפארת ישראל על פרקי אבות "חביב אדם שנברא בצלם" (ג, יד) שמזכיר אותו ממציא לשבח, בין חסידי אומות העולם: "כהחסיד יענער שהמציא את הפאקקענאימפפונג (חיסון נגד אבעבויות שחורות), שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין".

וד' ישלח רפואה שלמה לעמו ישראל דרך שלוחיו הנאמנים.