מפלגת "הציונות הדתית" - הציונות האמיתית

אשרינו שזכינו לבנין הארץ, לשיבת ציון, להקמת המדינה, לניצחונות צבא ישראל, לחזרת התורה לארץ ישראל, לחזרת ירושלים, לחזרת האהבה והאחווה באומה. אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות לד'.

אבל זה רק חצי מלאכה, רק החלק הראשון של המלאכה, רק גוף המלאכה. לגוף צריך נשמה. כמובן, כדי שהנשמה תשרה, צריך גוף, אך הגוף מוצא ברכתו, כאשר הוא מונשם על ידי נשמה, כפי שמסביר מרן הרב קוק, במאמרו גוף הלאומיות ונשמתה. משל לילד שנולד, ובתחלה עסוקים לבנות לו גוף בריא וטבעי, ובהדרגה מגדלים את הצד הרוחני שבו.

וזה תפקידה של הציונות הדתית, להזריק נשמה בתחיה הלאומית, כלשון מרן הרב קוק, או כלשון רבנו הרב צבי יהודה: תחית האומה בארצה על פי תורתה.

מראש הובטחנו שנהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם שיש לו חוקים טובים וצדיקים של תורה, עם הקרוב לריבונו של עולם. זה בטוח באופן מוחלט, אך כמובן אין זה פוטר אותנו מן המלאכה. אדרבה, הבטחון הזה, הוא המפיח בנו עוז למסור נפשנו על מגמה זו. לא כמו המיואשים למיניהם, שאינם מאמינים בעתיד המזהיר ההולך ומתרקם במסתרים, לכן מחפשים הצלה חלקית בכל מיני פשרות.

ויש גם קיצוניות הפוכה: לסמוך על הבטחתו של ריבונו של עולם, שתימלא הארץ דעת את ד' כים לים מכסים, וקל וחומר ארצנו הקדושה ומתוך כך לשקוע בבטלנות ובעצלנות. לא כן. יש לעמול ולפעול, כי רבונו של עולם פועל על ידינו ומתוכנו.

שמא תאמרו: האור הגדול עדיין רחוק, אם כן, כיצד נוכל להשפיע על אומתנו עתה שתלך בדרך האורה? אכן, זה חזון רחוק. אך בינתיים, אין להירדם בשמירה. משל לרופא גדול שמרפא את החולה עד שחוזר לבוריו, אך גם הוא זקוק לאיש עזרה ראשונה שמציל אותו לטווח קצר, שאם לא כן, לא יישאר לרופא מה לפעול לטווח ארוך.

כך מפלגת הציונות הדתית הינה ממונה על התפקיד הגדול והקדוש למנוע נפילה בעמקי החטאה. כמובן יש גם לרומם מעלה מעלה, אך ברור שזה לוקח זמן, לעומת זאת חסימת נפילה צריכה להיות מיידית.

משל למה הדבר דומה, שמאי דחה בכל תוקף מי שפנה אליו עם מגמה פסולה, לעומת הלל שקירב אותו בעבותות אהבה. מרן הרב קוק כותב בפירושו עין איה, ששניהם צודקים, וזה תלוי במצבים. כאשר יש קלקול ישן ומושרש, אי אפשר לדלג בן רגע אל הטוהר הגמור, אלא יש להיאחז בסבלנות, כדברי הלל. אך כאשר מופיע קלקול חדש, אז שמאי צודק, שיש לחסום אותו בן רגע בכל תוקף, טרם יפשה וירעיל כל במותי ארץ.

אכן לצערנו, צצים קלקולים חדשים, חדשים לבקרים, או ליתר דיוק, ישנים לחשכים. אין כאן הפתעה, ידענו מראש שדברים כאלה יקרו, כפי שמזהיר על כך, מרן הרב קוק בספרו אורות.

דוגמא חריפה היא הריסת המשפחה, כאשר רוצים לתת לגיטימציה לדגמים חלופיים מתועבים: איש עם איש, אשה עם אשה, איש עם כמה נשים, אשה עם כמה גברים, איש יהודי עם אשה גויה, אשה יהודיה עם איש גוי, ועוד ועוד בעמקי הטומאה. זאת ועוד איש המתחתן עם איש יקנו תינוק מפונדקאית זרה מסכנה. שומו שמים, משפחה בריאה, אהובה, שמחה, היא כמובן לפני הכל עניינו של הפרט וגידולו התקין, אך היא גם היסוד לקיים העם בארצנו.

או דוגמא אחרת: מיהו יהודי. תמיד ידענו והסכמנו במדינתנו, שיהודי הוא מי שאימו יהודיה, או מי שהתגייר גיור כהלכה, ליהדות הנאמנה של שמירת תורה ומצוות. עתה יש כל מיני חלופות שקריות: גיור רפורמי, גיור קונסרבטיבי, גיור לאומי, גיור מסורתי, גיור הצהרתי ועוד ועוד, עד אשר נגיע לעומק התהום, ויהיה די לאדם להצהיר: אני יהודי, כדי להשתייך לעם ישראל.

והעט תלאה למנות את כל הסטיות שכפויי תודעה יהודית אמיתית חותרים לחלחל בתוך חיינו הטהורים הנצחיים.

לזאת, דרושה מפלגה ציונית דתית חזקה, עתה יותר מתמיד, כי שעת חירום היא, שעת פיקוח נפש, פיקוח נשמה של המדינה.

זו חובתו של כל אדם ירא שמים, חרדי או ציוני, דתי או חילוני, להצביע בעד מפלגה זו, כדי להבטיח לנו שמדינתנו תישאר מדינה יהודית.

חזק ונתחזק, נפעל ונעשה.