גאולתנו עיקר ויציאת מצרים טפל

כולם מכירים הגדת פסח: "אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות (לא הצלחתי להוכיח שיש לומר פרשה שלישית של קריאת שמע גם בלילה), עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך, הלילות. וחכמים אומרים: ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך, להביא לימות המשיח" (משנה ברכות סוף פרק א). לפי בן זומא, יש להזכיר יציאת מצרים בלילות, אך לא בימות המשיח. לפי חכמים, יש להזכיר בימות המשיח ולא בלילות. וכפי שאנו רואים בסידור, אומרים פרשה שלישית בלילות. ואם כן, לא נזכיר יציאת מצרים בימות המשיח.

אך דבריו של בן זומא צריכים ביאור. אלא הוא בעצמו מביא הוכחה לדבריו מפסוק בירמיהו: "הנה ימים באים נאום ד', ולא יאמרו עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם" (ירמיהו כג, ז-ח). אמרו לו: לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכויות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו" (ברכות יב, ב).

אם כן, כולם מודים שקיבוץ גלויות גדול יותר מיציאת מצרים, המחלוקת היא אם בכל זאת יזכירו אותה או כלל לא.

ויש להבין למה. אפשר לתת לפחות שבע סיבות.

א', יציאת מצרים היתה אחרי 210 שנות גלות, וקיבוץ גלויות אחר 1900 שנה. הרי זה פלא יותר גדול פי תשע, ועוד יותר.

ב', אחרי גאולת מצרים היו עוד שתי גלויות, לעומת זאת, עתה לא תהיה עוד גלות, כדברי חז"ל במקומות רבים.

ג', בראש יציאת מצרים עמד משה רבנו. עתה הצלחנו בלי משה רבנו! לפעמים יש טוענים: אין לנו רועה, אין לנו רועה רוחני, אין לנו מנהיג מדיני! תשובה: זה נכון, ובכל זאת הצלחנו. זה מזכיר דברי רש"י בשם המדרש על הפסוק בתהילים: "למנצח לדוד להזכיר" (ע, א): "משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה. אחר זמן, החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה. אמר הרועה: הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר... הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר, לכך נאמר: לדוד להזכיר אלהים להצילנו", כלומר משיח בסוף. ברור שהמשיח יבוא במהרה בימינו. אבל בינתיים פעלנו בלי משיח ועשינו עבודה עצומה.

ד', יציאת מצרים היתה עם ניסים רבים, יציאת מגלות שלנו בלי ניסים. כלומר, בלי ניסים גלוים, אבל ודאי עם ניסים נסתרים, דרך הטבע, כפי שאנו אומרים בתפילה: "ועל ניסיך שבכל זאת עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים".

ה', יציאת מצרים היתה מארץ אחת, קיבוץ גלויות ממאה ארצות. בכל קצווי תבל, יהודים שלא הכירו זה את זה, ולא ידעו זה על זה, שמעו אותה בת קול שמימית שבקעה מארץ ישראל: בואו, בואו בניי חביביי, בואו. ובאנו.

ו', אחרי יציאת מצרים לקח זמן רב עד שהיתה לנו מדינה עצמאית, משנה 2448 עד שנת 2892, כלומר 444 שנים. אחרי כיבוש יהושע, הארץ כולה לא היתה בידינו, אלא נקודות התיישבות שהתקיימו איך שהוא, אבל בפועל הארץ היתה בידי עמים אחרים. שמשון הוא הראשון שעליו נאמר "והוא יחל להושיע את ישראל" (שופטים יג ה), שבימיו היתה הארץ בידי פלישתים. שאול הקים ממלכה, אבל הוא וצבאנו, נפלנו בקרב. וסוף סוף דוד הקים ממלכה, אחרי 444 שנה. לעומת זאת, בימינו, עליה ראשונה תרמ"ב, הקמת המדינה תש"ח, כלומר רק 66 שנה.

ז', לא כל כך מרצוננו יצאנו ממצרים, רק חמישית מתוכנו יצאו, וגם לאורך הדרך התלוננו: טוב שובנו למצרים, עד החטא הנורא של המרגלים. ובימינו התעוררה תשוקה עצומה בלבבות, עלינו בשמחה, על אף כל המכשולים, במסירות נפש עצומה.

יחד עם זאת, יש לשים לב לביטוי של חז"ל: "תהא שעבוד מלכיות עיקר", כלומר השחרור משעבוד מלכיות, כלומר העצמאות. אכן הנקודה המרכזית של קיבוץ גלויות, היא השתחררות מעול הגויים מעל צוארנו.

וכן כתב הרמב"ם: "אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכויות בלבד" (הלכות מלכים יב, ב). כמובן, כל שאר נבואות והנחמות של הנביאים תתקיימנה, אבל זה יהיה בשלב יותר מאוחר, כלשון הרמב"ם: "בימי המלך המשיח כשתתישב ממלכתו" (שם ג). הרמב"ם מדגיש שחוקי הטבע לא ישתנו בימות המשיח, "אלא עולם כמנהגו נוהג" (שם א).

וכן הוא כותב בהלכות תשובה: "ימות המשיח, הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו נוהג, אלא שהמלכות תחזור לישראל" (הלכות תשובה ט, ב) (ועיין עוד ברכות לד, ב. רש"י פסחים סח, ב. תוס' שבת סג, א. רמב"ם הקדמה לפרק חלק. רמב"ם, הלכות מלכים יא, ג. רמב"ם, הלכות תענית ה ג. כס"מ על רמב"ם, הלכות מלכים יא, ד. לחם משנה ומרכבת המשנה, הלכות תשובה ח, ז).

אך יש להוסיף את דברי המהר"ל בהקדמת נצח ישראל שהביטוי יציאת מצרים טפל לו, הוא לא ביטוי של זלזול, חס ושלום. אכן בפועל, קיבוץ גלויות ושחרור משעבוד מלכות, הוא גדול מיציאת מצרים, אבל בכח, הכל כבר היה גנוז ביציאת מצרים.

היום אנו יוצאים ממצרים מכוח אותה יציאת מצרים של ראשית עם ישראל.