אני לא שונא ערבים

אני לא שונא ערבים. כמובן, אם יורים עלינו, אנו מחזירים, ואפילו מקדימים, כדין הבא להורגך. אבל אם אינם עסוקים לרצוח אותנו ולהציק לנו, איני שונא אותם.

איני יכול לומר שאני אוהב אותם. אני אוהב יהודים. ואהבת לרעך כמוך. והם לא רעך. אבל איני שונא אותם.

אך אני כן שונא רוצחים, בין שהם מעזה או מיהודה ושומרון, מלוד או מרמלה, מעכו או מחיפה. ונראה ששאר הערבים גם שונאים אותם, אך הם מפחדים לפתוח את הפה, וכי אז יהרגו אותם, ואז יפסיקו לדבר לעולם.

אני מרחם על הערבים הטובים שגרים בחבל עזה, שכל כך סובלים מהחמאס ומהג'יהאד המוסלמי, ואין להם לאן להגר. הם באמת מסכנים. חבל עזה מקבל יותר תמיכת כסף מכל יבשת אפריקה, אבל הכסף הזה אינו הולך לרווחת התושבים, לכבישים, לבתי ספר ולבתי חולים, אלא לקנות נשק, בשביל רצח, שגם מכוון נגדם. וכן כסף זה הולך לבניית ארמונות למנהיגי הרצח, כגון יאסר ערפאת שבמותו הותיר מיליארדי דולרים בבנקים בשוויץ.

איני שונא ערבים והם (אלה שאינם רוצחים) אינם שונאים אותי. הם מבינים היטב שאינינו אויבים שלהם, אלא אותם מנהיגים מאפיונרים, המשתמשים בהם למניפולציות רצחניות. הם מבינים שמאבקם מאבקנו הוא אותו מאבק. נמאס להם מהשחיתות. נמאס להם מכל נאומי השקר. נמאס להם מהשימוש בילדים כמגינים אנושיים. נמאס להם שסותמים להם את הפה באכזריות.

אך שלא נטעה. כמובן, זו ארצנו ולא ארצם. זו ארצנו כימי עולם, כימי השמים על הארץ. אבל, אם אינם עסוקים לרצוח ולהרוס, הם יכולים לחיות כאן. אנו נמשיך לזכותם ביחס הגון וטוב, עם דתם ותרבותם, על אף שאין זו ארצם ומדינתם.

חזק ואמץ, כל עם ישראל וכל המין האנושי, להרבות שלום אמת.