חופות מוזרות

תורה ומדע

שאלה: בזמן האחרון, נשאלות שאלות רבות על כל מיני מנהגים שהולכים ומתחדשים בחופות. באופן כללי, האם יש להם מקום?

תשובה: לא. כל האפשרויות האלה היו ידועות לרבותינו במשך דורות, הם לא ראו ענין לחדשם, ואינינו יותר חכמים וצדיקים מהם. במדע ודאי מחדשים, אבל לא בקודש, כי אין רוח הקודש. הנה דוגמאות:

א', מנגנים בזמן אמירת הברכות. ברכה אינה קונצרט אלא דבר שבקדושה.

ב', מנגנים בין הברכות. כנ"ל. ויש בזה משום הפסק.

ג', אביו ואמו של החתן מלויים אותו וכן של הכלה. ולא שני אבות ושתי אמהות, כפי הנהוג כל הדורות.

ד', הכלה נותנת טבעת לחתן. הגר"מ פיינשטיין אפילו הסתפק שמא הקידושין לא תופסים, כי אולי השינוי מגלה שלא מאמינים בערך המקודש של הקידושין (שו"ת אגרות משה אה"ע ג, יח).

ה', שרים אחרי החופה "תתן אחרית". כמובן זה פיוט קדוש, ואנו בעד אמירת פיוטים כל היום, אך אין לזה קשר עם החופה.

ו', אגב, גם לשיר אם אשכחך, אין מקור. יש מקור לשבירת הכוס זכר לחורבן. אבל אם מנגנים יפה באותו הזמן, זו הנאה אסטטית ולא בכי.

ז', אומרים דברי תורה תחת החופה. גם טירחא דציבורא, שעומד, ולא בא לשמוע שיעורים.

ח', מברך הברכה בא עם אשתו, אומר ברכתו, והיא מוסיפה משלה. לא צנוע והפסק. כאמור, כל הדורות היו אנשים נשואים, ונשותיהם ידעו דברי תורה, ובכל זאת לא נהגו, ואינינו יותר חכמים וצדיקים מהם.

ט', הכלה מברכת שהחיינו. אם תקנה בגד חדש, יכולה לברך שהחיינו, אך רק בשקט בינה לבין עצמה, שהרי מברכת כדי להודות לד', ולא כדי לעשות הצגה.

י', יש מזכירים את הסבים והסבתות וכדומה שמתו. אנו בעד הזכרת נשמות, אך זה לא הזמן.

באופן כללי, רוצים שיהיה שמח ומענין, אז לא לדאוג, חופה זה הדבר הכי שמח בעולם בלי התכסיסים האלה.