ויהי אחרי הקורונה

ש: אשרינו שזכינו במדינתנו הקדושה להיחלץ מקורונה, והשאלה הנשאלת היא מה הלקח אחר הקרב?

ת: כמובן אנו מתפללים שהקורונה לא יחזור במוטציה אחרת או כל נגיף אחר מנגיפי העולם.

על כל פנים, זו שאלה כבדה, האם אחרי הקורונה, אנשים במדינתנו ובעולם, ישכחו מה קרה, ויחזרו לאורח מחשבותיהם ודרכיהם הקודמים, או ילמדו לקח.

הרי שום דבר אינו במקרה, ואם ד' זרק לנו קורונה בפנים, והרס במידה רבה את חיינו, אין זה לשווא. כמובן, אין לנו נביאים, ואינינו יכולים לדעת סודות הבורא, ובכלל הקורונה גם מכניס אותנו במבוכה גדולה, בתחומים רבים, כולל התחום הרפואי. יש אמרו חובה להתחסן, יש אמרו אסור להתחסן, לבסוף התחסנו, והתברר שזה היה לברכה, לעומת מדינות אחרות שלא התחסנו, ומשלמות מחיר יקר של נפשות, יום יום.

ולכן, מכיוון שאינינו יודעים רצון ד' וחכמת ד', עלינו לחזור אל הראשונות, אל היסודות הכלליים של האמונה שהם נכונים בכל עת ובכל שעה.

היסוד הראשון הוא האמונה. ד' שולח את המחלה וד' חולץ ממנה – דרך שלוחיו הנאמנים הרופאים. אולי, לפני כן, היינו יותר מידי בטוחים בעצמנו, כאילו אנו יודעים את הכל, וקובעים את הכל, גם בתחום המדעי וגם בתחום הרוחני. לכן ד' בלבל את הכלכלה, את החברה, את הבריאות, את תרבות הבידור.

אדם! אנא חדל לחשוב שאתה אלהים, אנא הוסיף ענווה. אנא התחזק באמונה וביראת שמים. סוף דבר, הכל נשמע, את האלהים ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם. החלץ מדמיונות ומהזיות. חזור אל אמונה תמימה ועמוקה גם יחד.

היסוד השני הוא שברירות חסנו המוסרי והדתי של האדם. בנפול מסגרות, נשאר האדם בדד מול רבונו של עולם, והתברר לו כמה חלש הוא, כמה עולמו הטוב חרב. לכן, אדם, שלהב את שלהבת הנשמה, כדי שתאיר בכל המחשכים. אנחנו אוהבים את החברה, את הכלל, אך אין לשכוח, שהאדם גם עומד חשוף לבדו בפני בוראו.

יסוד שלישי, הוא הבנה העמוקה שיש דברים שהם חולפים במהותם, ועלולים להעלם כל רגע. זו טרגדיית גורלו של האדם. אך יש דברים שאי אפשר לקחת ממך: אשתך, בעלך, ילדיך, ומעל הכל יראת שמים שלך. הם העוגן העמוק של החיים, העוגן הנצחי. שום סערה לא תוכל להדיפם. לכן, תשקיע בהם, בעבודת ד', במשפחה, באומה. אלו נכסים בל יעבורו, ואל תיסחף אחרי נכסים העוברים.

לפעמים החיים מתנקמים בחיי הצריכה הגסים, בהבל התקשורתי, בניתוק החברתי.

שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד.