גאולה קמעא קמעא?!

שאלה: אנו עוברים עתה משבר קשה של הממשלה הגרועה ביותר מאז קום המדינה. והרי התבשרנו שהגאולה מתקדמת "קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת" (ריש ירושלמי ברכות), והרי עתה אנו רואים נסיגה?!

תשובה: זה מה שקרה למשה רבנו, שד' שלחו להציל את העם, אבל כאשר בא אל פרעה, המצב החמיר מאוד, ואז הוא שאל: "ד' למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה, כב-כג).

אבל הרמב"ן שם תמה, כיצד שאל זאת משה רבנו, הרי ד' הודיע לו מראש פעמיים שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך (שמות ג, יט. ד, כא), אז למה התרעם. הוא משיב שודאי ידע משה רבנו מפי ד' שהגאולה לא תהיה בבת אחת, אלא בהדרגה, אך ד' לא הודיע לו אז, שגם תהיינה נסיגות במהלך הדרך, ועתה הודיעו, ושזה מה שכתוב במדרש, שהגואל מופיע, ופתאום נעלם, אך בסוף כן חוזר : דומה דודי לצבי (שיר השירים ב, ט), מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה להם וחוזר ונכסה מהן וחזר ונראה להם (שיר השירים רבה ב, כב).

וזה מה שכתוב בהמשך "סב דמה לך דודי לצבי או לעופר האילים על הרי בתר" (שיר השירים ב, יז). כלומר ההר בתור, חלוק לשני, והצבי רץ בין הבתרים, לכן לא רואים אותו, אבל באמת הוא ממשיך לרוץ, עד שבסוף רואים אותו בצד השני.

וחז"ל אומרים במדרש רבה (שם) שזה ענין ברית בין הבתרים שכרת ד' עם אברהם (בראשית טו).

ויש מומחים בחיות ארץ ישראל שפירשו שהצבי לא רץ בין בתרי ההר, אלא צמוד להר, אלא צבעו דומה לצבע ההר, מטעמי הישרדות, ולכן לא רואים אותו, כי הוא מתמזג בהר, וחושבים שהוא נעלם, עד שהוא בוקע בצד שני.

וגדולי החסידות שאלו למה באמת יש צורך שהגואל יהיה נגלה ונכסה ונגלה, ותרצו שזה כדי שמשטינים מבחוץ ומבפנים לא ישימו לב שאנו נגאלים, יחשבו שהעניין נתקע, לכן לא יפריעו לנו, רק בסוף יבינו, שהגאולה הלכה ונמשכה כל הזמן, הן בגלוי, הן המסתרים.

וכידוע, המקור של קמעא קמעא, הוא הירושלמי תחילת מסכת ברכות: "כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת", וההוכחה שם היא ממגילת אסתר, שם גאולתנו התרקמה קמעא קמעא, כאשר ד' הכין רפואה למכה: בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, ואח"כ וישב מרדכי אל שער המלך ואח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה (ירושלמי שם).

ובכל זאת יש להקשות: נכון שהאור הלך והופיע, אך באמצע היתה גזירה להרוג ולאבד ולהשמיד את כל היהודים, שזו צרה נוראה וחושך עצום. מתרץ שם בפירוש בעל ספר חרדים: "ולא הזכיר הצער שבינתיים, דהיינו קדרותא (החושך) דשחרא, דלא מניאלא האורות הלוך וגדול".

גם אם באמצע יש חושך, האור הולך וגדל, "הולך ואור עד נכון היום".