גיוס המונים - זה מוסרי?

שאלה: בזמן האחרון, מרבים בעולם וגם בארצנו, להשתמש בגיוס המונים, הן לצורך עסקי, הן לאיסוף כסף למען מצוה. היש בזה פגם?

תשובה: יש להיזהר בחמישה דברים.

א', שהחברה המארגנת את אותו מבצע, לא תקבל אלא תמורה קטנה, כי אם התורם היה יודע שהיא מתעשרת, לא היה משתתף, וזו גניבת דעת.

ב', להשתמש באמת למטרה שהתרימו ולא אחרת, שאם לא כן, זו שוב גניבת דעת.

ג', לדבר אמת כדי לשכנע את התורם, ולא לעסוק במניפולציות רגשיות, המונעות ממנו לסרב, ואחר כך, הוא מתחרט, אך זה מאוחר מדי. יש גם מוסדות המפעילים סחיטה רגשית על המתרים, והוא עושה כן הלאה.

ד', שהכסף באמת נצרך. יש משנה: "כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות" (משנה פאה ח, ט. רמב"ם, הלכות מתנות עניים י, יט). ובהמשך: "כל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח, ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה, עד שיהיה כאחד מהם, שנאמר: צדק צדק תרדוף". ורבנו עובדיה מברטנורא מסביר איזה אדם מותר לו לקבל, זהו אדם שלולא התרומה, הינו "מסגף עצמו בחיי צער קרובין למיתה".

ה', יש מאוד להיזהר שלא לפתח אצלנו תרבות של קבצנים, על ידי שמגייסים למלאכה זו אנשים רבים, כולל צעירים וצעירות, ואף ילדים וילדות, ומרגילים אותם לבקש תרומות, לשכנע, לסחוט רגשית וגם לספוג סירובים. זו לא נראה דרך נכונה לבנות את החיים.

צדק צדק תרדוף.