אל תרבה שיחה עם האישה

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: אל תרבה שיחה עם האישה. למה לא אמרו: אל תרבי שיחה עם האיש?

ת: זה נכלל, בכל התורה. כמו שלא תגנוב כולל אל תגנבי.

ש: יש טוענים שזה לא נימוסי, לא ידידותי, שהרי ואהבת לרעך כמוך כולל גם גברים גם נשים?

ת: הם צודקים. אלא שמרן הרב קוק מסביר שהידידות הזאת נדחית מפני דבר יותר חשוב לאין ערוך: צניעות (מידות הראיה, ערך צניעות).

ש: איך מודדים? מה נקרא ריבוי?

ת: כל מה שלא נצרך. האמא יכולה לדבר שעה עם המורים כדי לעזור לילד, וזה לא נקרא ריבוי. ואפשר לומר מילה אחת מיותרת, וזה כבר נקרא ריבוי.

ש: עד כדי כך! אפשר דוגמא?

ת: רבי יוסי הגלילי היה הולך בדרך, פגש את ברוריה ושאל אותה: "באיזו דרך נלך ללוד"? וננזף: "גלילי שוטה! לא כך אמרו חכמים, לא תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר: באיזה ללוד"? (עירובין נג, ב).

ש: אבל כמעט אף אחד לא מקפיד על זה?!

ת: נכון. אבל זה לא משנה את תורת האמת. היא אינה "הבנייה חברתית".

ש: למה לא נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך שאין להרבות שיחה עם אישה?

ת: נפסק יותר מזה שאין לומר שלום (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה כא, ה. שו"ע אה"ע כא). המקור בגמרא, שאסרה כי קול באשה ערוה (קידושין ע, א-ב).

ש: לכאורה לא מובן, שהרי זה נאמר רק בקול זמרה ולא בקול רגיל?

ת: נכון. אם אומרים שלום בטון רגיל, מותר. אם אומרים בצורה ידידותית, אסור. כך מסביר הרשב"א (ברכות כד). גם השולחן ערוך כתב היתר לא לקול דיבור אלא לקול רגיל (שו"ע או"ח עה, ג,הגה).

ש: ואיך ינהגו בעבודה, כאשר לפעמים יש צורך בשיחות ארוכות?

ת: אין בעיה, כל מה שנצרך אינו נחשב ריבוי. אבל מה שמחוץ לתחום העבודה ממש, אסור: שיחת ריעים, שיחה על פוליטיקה, השקפת עולם, חוויות, משפחה, בדיחות.

ש: ועם גיסה, דודה, אחיינית, שכנה?

ת: כנ"ל. נימוס כן, ידידות לא.

ש: ועם ארוסתו?

ת: גם אין זה הפקר, שיחות הנצרכות לתאם דברים מעשיים או רוחניים, הן טובות. אבל לשם הנאה בעלמא, יש להיזהר.

ש: מה לעשות אם אישה פונה אל גבר בשיחה בעלמא, או להיפך, ואם יסרב, היא תיפגע?

ת: צריך לחמוק בחכמה. יש אומרים בנימוס רב: את זאת, אני שומר לאשתי. זה מאוד רומנטי... אך גם אם הצד השני ייפגע, זו בעיה שלו, אין לו מונופול להיות נפגע, גם איש ירא השמים, נפגע שכך פונים אליו. על זה נאמר: חיה ותן לאחרים לחיות.

ש: ובסיכום?

ת: קדושים תהיו, פרושים תהיו.