מי כאן הומופוב?!

[ שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: בגלל שאנחנו מתנגדים לנטיות הפוכות, אנשים מכנים אותנו הומופובים, שונאי אדם. וכי אנו שונאי אדם?

ת: קודם כל, זה לא אנחנו המתנגדים אלא התורה, ביד משה מפי ד'. ואדרבה שם כתוב מות יומת, ואנו חלילה לא הורגים אף אחד, ולא מכים אף אחד, ולא דוחים אף אחד, אלא אוהבים את כולם.

ש: אבל אם שוללים אותם, זה לא שנאה?

ת: חס וחלילה. כיוון שאנו אוהבים אותם, כואב לנו. כלל גדול: חילוקי דעות אינם חילוקי לבבות.

ש: בכל זאת, האם לא היה יותר ראוי בשם האהבה, לא להעיר שום דבר, אלא להכיל אותם כמו שהם?

ת: זה עיוות ישן. בגמרא: "האי צורבא מרבנן דרחמין ליה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא". אותו תלמיד חכם, שאנשי מקומו אוהבים אותו, אין זה בגלל שהוא יותר מעולה, אלא מפני שאינו מוכיח אותם בעניני שמים (כתובות קה, ב).

ש: אז מה לענות למי שמאשים אותנו בהומופוביה?

ת: שום דבר. הם יודעים היטב שאנו אוהבים אותם. אדרבה האשמתם זו היא סימן טוב. כידוע, כאשר אדם טוען לא לענין, סימן שאין לו מה לטעון לענין.

ש: אז למה הם עושים זאת?

ת: זו טקטיקה ידועה. פסיכואנליטיקאים הסבירו שביקורת על אדם אינה פוביה. וכן משפטנים חקרו שכאשר אדם מביע דעה מנוגדת לדעתם של אחרים, הם מיד מאשימים אותו בפוביה, רומזים בכך שהוא זקוק לטיפול פסיכיאטריה ולענישה, וכך סותמים לו את הפה. בסיכום: כל מי שאינו חושב בצורה נכונה לדעתו, - זו פוביה.

ש: אחד הטוענים כן, אמר לי שיש יצירה המגדירה כשונא הבריות מי שעסוק כל הזמן בביקורת על אחרים?

ת: ידוע. זה הסופר מולייר Moliere ביצירתו "שונא הבריות" Le Misanthrope. ראשית, אנו לא עסוקים "כל הזמן" בביקורת. אנו מרבים בחיוב וממעטים בשלילה. שנית, לא מפי מולייר אנו חיים, שם ספרו אינו תואם את הגיבור המואשם בשנאת האדם. הוא אינו שונא, אלא אדרבה אוהב, ועל כן מתמרמר. האמת יקרה לו והוא אינו יכול לסבול שחיתות ועיוותים, לעומת ידידו, פילינט Philinte שדוגל במתינות ובוותרנות. באמת הגיבור, אלצסט, Alceste, הינו בעל מידות טובות, לכן הוא יוצא מגדרו מול שחיתות וצביעות, ופילינט מנחה להתפייס ולהיות נוח לבריות.

ש: הרב מבין בספרות יותר ממולייר המחבר?!

ת: לא. איני מבין בספרות. למדתי בל כרחי בבית ספר, בהיותי נער. אבל הפילוסוף רוסו Rousseau במכתבו לדלמבר D'Alembert, מדגיש שאותו אלצסט הוא אדם ישר, כן, באמת בעל ערך. מולייר הוא שמציג אותו בצורה מגוחכת כאויב המין האנושי. לא, הוא אדם ישר וטוב, השונא התנהגותם של בני דורו ורשעותם. הוא אוהב אותם אך שונא מידותיהם הרעות וקלקוליהם. אם פחות היה מרגיש פגוע, זה היה עושה אותו ליותר אנושי?! כאילו נטען שאבא טוב אוהב יותר ילדי הזולת מאשר ילדיו הוא, כיון שהוא מבקר את מעשיהם הרעים של ילדיו ולעולם אינו מעיר לילדים אחרים.

לכן כאשר הוא רואה שחברו בוגד באמון בצורה נבזית, זה מאוד מרגיז אותו. הרי הוא בעצמו מסביר את מי הוא שונא: אלה, מפני שהם רעים, ואלה, מפני שהם מכילים את הרעים.

הוא מסביר שהוא אינו אויב בני האדם, אלא שונא את הרוע, ואת התומכים ברוע: איני מכיר אויב יותר גדול של בני האדם, כמו שמחייך לכולם, חבר של כולם, מאושר מהכל, מחזק ללא הירף את הרעים, ומחניף בהכלתו הפושעת את השחיתויות שגורמות את כל הצרות בחברה. עד כאן דברי רוסו בערך.

ש: כאילו נכתב היום.

ת: כן. ד' ישמרנו.