החוויה הדתית

שאלה: האם יש דבר כמו החוויה הדתית? היא מאוד חשובה לאנשים רבים כדי לקרב אותם אל ד', והאם אפשר להיעזר במוזיקה?

תשובה: ודאי שיש חוויה דתית, או רגש דתי, אבל יש מאוד להיזהר ולהבין שהתורה היא לא רק חוויה, ויש לעשות תמיד את רצון ד', בין שהוא חוויתי ובין שאינו חוויתי. אם אדם עובד את ד', רק כאשר יש לו חוויה, יוצא שאינו עובד את ד', אלא את החוויה שלו, כלומר את עצמו. בחוויה הוא ממלא צורך של עצמו, כל שכן בעזרת מוזיקה. זה מזכיר דברי חז"ל על האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה, שעליו כתוב (משלי כט, ג): "ורועה זונות יאבד הון" (עירובין סד, א), כלומר יש לו יחס של זנות אל התורה ומצוותיה.

כמובן, יש לזכור שרבונו של עולם הוא לפני העולם ומעל העולם, אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, לכן בל יחשוב, אדם שהחויה היא ד' או קשר עם ד'.

בודאי אינינו בדרגת נביאים, שכאשר ד' מדבר אליהם, הם הופכים לאדם אחר לגמרי. וכמובן, אינינו מבינים מה קורה בעולמם.

ומכאן לענייננו. החוויה הדתית, או במילים אחרות, הרגש הדתי, שייך במיוחד לתפילה, שהיא עבודת ד' שברגש כמו שכתוב ולעבדו בכל לבבכם.

לפי רבותינו, רגש זה אינו דווקא כתוצאה מן התפילה, אלא הכנה ובסיס לתפילה, ויש על זה סוגיה שלמה בגמרא.

"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש". זה הרקע הנפשי לתפילה. ומהו כובד ראש?

שיטה ראשונה: "והיא מרת נפש", כלומר מרירות נפש. הגמרא דוחה: אולי זה מקרה מיוחד, כי אכן חנה היתה במצב מר מאוד.

שיטה שניה: "אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך", כלומר יראת ד'. הגמרא דוחה: אולי דוד היה במיוחד מאוד שקוע בה.

שיטה שלישית: "השתחוו לד' בהדרת קודש", כלומר חוויה של יופי. כגון זריחת החמה בטבע קסום. הגמרא דוחה: יש לקרוא חרדת קודש ולא הדרת קודש. חוויה כזו יכולה להוביל לאלילות. אך הגמרא מתרצת: אולי בכל זאת הדרת קודש, כגון רבי יוחנן שהיה לובש בגדים יפים לקראת התפילה. הגמרא כבר לא דוחה, כי הבנו את העיקרון: רבי יוחנן, זה מיוחד.

שיטה רביעית וסופית: "עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה", כלומר גילה ורעדה יחד. או במילים אחרות: יראה ושמחה גם יחד (ברכות ל, ב).

יראה היא רגש רגיל, גם שמחה היא רגש רגיל. בזה חז"ל אינם נופלים במלכודת הפסיכולוגים הטוענים שהדתיים המתיימרים שחווים חוויה אינם אלא הוזים, כגון בספר החוויה הדתית לסוגיה, The Religious Experience של וויליאם ג'יימס William James. יראה היא רגש רגיל, שמחה היא רגש רגיל, והמיזוג ביניהם, אהבת ד' יחד עם יראת ד' הוא הרגש הדתי.