א. לימוד תורה לבנות ב. הפרדה
ב .הפרדה.
הרב שלמה אבינר
[מכתב]
א
ודאי שבנות צריכות ללמוד תורה, לא במובן הישיבתי, שהרי אשה פטורה מלימוד תורה, אלא כדי להתמלא חיי תורה, לכן הן מברכות כל בוקר שלושת ברכות התורה. גם הרמ"א מביא בהלכות תלמוד תורה שאשה צריכה ללמוד הלכות, שאם לא תדע הלכות, כיצד תקיים. אבל במשך הדורות לא היו בתי-ספר לבנות. הן למדו כל הנדרש באופן טבעי בתוך הבית. אלא שבדורות האחרונים, לצערנו הדבר נעשה בלתי אפשרי, ולשמחתנו הצימאון גדל. לכן גדולי ישראל אמרו לייסד בתי יעקב, אולפנות, מכללות, סמינרים לבנות וכדומה. אמר החפץ חיים: "אמנם מי שמלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, אבל מי שאינו מלמדה, מלמדה תפלות ממש. אין הגדרה מדויקת כמה תורה וכמה שנים בת צריכה ללמוד תורה בצורה שיטתית, אם שעתיים ביום או ארבע שעות, אם עד גיל שבע עשרה או תשע עשרה. זהו ענין אישי לפי הצורך והצמאון. ואם כך אין זו שנה לשוא אלא צורך רוחני אמיתי.
באשר לתוכנית, כאמור אין הבנות שייכות ללימוד ישיבתי. עליהן ללמוד חומש, סידור, אמונה, מוסר, הלכה. אמנם אין לנו ללמד בת גמרא, אך כתבו הפוסקים שאם חשקה נפשה מעצמה ללמוד גמרא, אין בכך איסור, והיו במהלך הדורות נשים למדניות וצדיקות, שגם עסקו בגמרא מתוך תשוקה פנימית. אבל אם המניע הוא מניע פמיניסטי מערבי להשוות בנים ובנות לכל ענייני החיים, ותרעומת על הקדוש ברוך הוא שלא הורה לבנות ללמוד גמרא, ודאי שהוא דבר חמור ביותר. ויש להבחין בין מדרשה למדרשה, לאו דווקא על פי התוכן הנלמד, אלא על פי המניעים הפנימיים של הלימוד.
אני הדל מלמד בכמה מדרשות. איני מכיר את התוכנית ואת המניעים של כל אחת. אך נראה לי שהכל כשר. כשלעצמי אני מלמד מסילת ישרים, אורות התשובה וכדומה, שזה ודאי מתאים.
ב
איני מכיר היתר הלכתי לפעילות חברתית משותפת של בנים ובנות, קל וחומר בלווי של שחוק וקלות ראש, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר טיול, ואבי אביו של קל וחומר בלווי של איש ואשה נשואים עם ילדים וילדות גדולים. לא נשאלתי על כך. רק משפחה אחת שאלה אותי אם להסכים להיות מאמצים, אמרתי להם שלא, ביחוד שהיה מדובר בילדים וילדות גדולים. אין לנו ענין לגבש בנים ובנות יחד אלא אדרבה להרחיק אותם אלו מאלו. אם יש טיעון שיש בכך הצלה מהידרדרות בבחינת עת לעשות לד', על עת לעשות לד', לא יוכלו להחליט מדריכים ומדריכות, ולא רבנים רגילים ופשוטים כמוני, אלא רק רבנים גדולים. אבל אני מציע לך לא להתערב בזה כמו שאני לא מתערב.