עולם חסד יבנה

יישר כוחם של העוזרים למשפחות עניות, ובמיוחד להשתקם. וכידוע, רבנו הגדול הרמב"ם כותב שיש שמונה מדרגות בצדקה, והגדולה שבהן היא לעזור לעני, בצורה כזאת שיעמוד על רגליו ללא צורך בשום סיוע.

תמיד נשאלת השאלה כמה צדקה אדם חייב לתת, כמה חסד. בתורה הדבר לא מוגדר ואכן הוא קשה להגדרה. הכיוון הוא: מה שהעני צריך לפי כוחו של הנותן, וגם זה קשה להעריך.

לכן קבעו חכמים מעשר. אך מבואר בספר "אהבת חסד" שזה לבינוניים, עניים יתנו פחות ועשירים יתנו יותר.

אבל יש עוד כלל גדול שקצת מוזנח. כידוע חייך קודמים לחיי חברך. שני אנשים הולכים במדבר ורק לאחד יש מימיה, אז הוא ישתה כדי להגיע למקום מבטחים ולא יתן לחברו. וכן נפסק בטור שהוא הדין בשאר ענייני החיים, הוא קודם. אבל נכון שחייך קודמים לחיי חברך, אבל מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך. לא יתכן שתאכל ריבה ולו אין לחם. לא יתכן שתיסע ברכב ולו אין נעליים. זה כלל גדול הנמצא בספר "אהבת חסד" לחפץ חיים, בגוף הספר וגם בהוספות, בערוך השולחן הלכות צדקה, באגרות בסוף ספר התניא ובשו"ת אורח משפט למרן הרב קוק.

וכבר שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא "ואם ה' אוהב את העניים, למה אינו מפרנסם" ? ענה לו – שנינצל אנו מגיהנום. בבא בתרא.

אכן עולם בלי צדקה וחסד הוא גיהנום, ועולם של צדקה וחסד הוא גן עדן.