פקקי תנועה

[שואל: הרב מרדכי ציון]

ש: במדינת ישראל, פקקי תנועה הולכים ומתרבים...

ת: אשרינו. פעם דרכי ציון היו אבלות. עתה זכינו לשיבת ציון ומספר היהודים הולך ומתרבה.

ש: זה נכון בחסדי ד'. אבל בינתיים, זה מכלה זמן וכסף. קראתי שבממוצע, אדם מבזבז 200 שעות בשנה, והאוצר 40 מיליארד לשנה, שלא לדבר על עצבנות הנגרמת עקב כן, וגם תאונות כתוצאה מזה. גם זיהום אוויר, גם בזבוז דלק, גם בלאי רכב, גם עבירות תנועה.

ת: יצאנו בזול. פעם בסין, היה פקק של 100 ק"מ במשך 12 יום. נוסעי אופנים וכדומה, עברו מרכב לרכב כדי למכור מזון.

ש: ב"ה. אבל אין זה מנחם אותנו. יש בארצנו, פי 3 או 4 מאשר הממוצע במדינות OECD. מה אפשר לעשות?

ת: אין זה כלל מקצוע שלי, אך מאהבת מדינתנו, אשיב מה שאני יודע. יש שני סוגי סיבות: א. אובייקטיביות. ב. תוצאות מהתנהגות נהגים.

ש: מה למשל סיבה אובייקטיבית?

ת: קיבולת הכביש קטנה לעומת הנוסעים. זו עובדה. הביקוש עולה על ההיצע.

ש: אז יש לסלול כבישים.

ת: זה ודאי טוב. ועושים את זה. אך יש להבין שזה מסובך. ולעתים מצדיק סילוק תושבים מבתיהם. אפשר גם כביש עילי וכביש תת קרקעי. זה אמנם עולה כסף רב, אך אין ברירה.

ש: ולמה לא להרחיב את הכבישים הקיימים?

ת: מה טוב. אך זה לא תמיד פועל. קוראים לזה פרדוקס ברס, על שם המתמטיקאי הגרמני דיטריך ברס, Dietrich Braess. כאשר יש כביש רחב, עם מסלול שמאלי מהיר, כולם בוחרים במסלול המהיר, אז הוא יותר בשימוש ועקב זה נוצרים פקקים. במקום אחד בטקסס בנו כביש עם 25 מסלולים והמצב נעשה יותר גרוע.

ש: זה באמת פרדוקס לא מובן.

ת: זה נושא מתמטי. הקשור לתורת המשחקים של נאש Nash. האיזון העכשווי מופר, נוצר מעין משחק חדר, כמו הדילמה המפורסמת של האסיר אך כדאי לעזוב נושא זה.

ש: אז אין מה לעשות בכיוון זה?

ת: ודאי ואכן עושים. למשל יש בעיות מיוחדות של עומס בתחילת היום בדרך לעבודה או לבית-ספר, וכן בסוף היום. אז אפשר לשנות את כיוון הנסיעה, לאותו כיוון שיש יותר דרישה.

ש: מענין.

ת: אפשר להחליף רמזורים בכיכרות. אפשר לייעל את הרמזורים, כדי ליצור "גל ירוק", בניית מחלפים המשפרים את ההשתלבות בתנועה ועוד.

ש: ומהן הסיבות התלויות בנהג – מלבד פקק עקב תאונות דרכים או מחסום כוחות הביטחון או עבודות על הכביש תחנות תשלום אגרה?

ת: הסיבה הכי נפוצה היא "פקק אקורדיון", עקב שינויים קטנים, כאשר התחבורה צפופה. רכב נוסע יותר לאט מכולם, מה שגורם בלימה פתאומית, זה מתפשט כמו גל, בתגובת שרשרת. כל העצירות הולכות ומצטברות.

ש: אז יש לנסוע במהירות קבועה, כולם באותה מהירות.

ת: כן. לשמור מרחק ביטחון כדי להימנע מעצירות פתאום. כמובן, לכבד הגבלת מהירות. לא עוזר למהר, אלא כאמור, צריך מהירות קבועה. וכן לא לנסוע במסלול השמאלי. הוא מיועד לעקיפה. וכן לא לעבור כל הזמן ממסלול למסלול.

ש: גם ווייז עוזר הרבה...

ת: כן. כמובן. ולנסוע בכלי דו-גלגלים, ולבנות נתיבי שוליים במיוחד בשבילם. וכן תחבורה ציבורית.

ש: בינתיים, מה לעשות כדי למנוע עצבנות בנסיעה?

ת: לנצל זמן זה, כדי ללמוד תורה. וכן לשיחות נפש בין איש לאשתו.