ארץ ישראל, זה לא הכל

חומש זה קדוש, נמשיך להפגין. עוז ציון זה קדוש, נמשיך להפגין. גם המאבק עליהם הוא בעצם מאבק כלל ישראלי, שהארץ היא שלנו, כולה שלנו, שלנו על פי תורתנו, שלנו על פי הצדק וההיסטוריה. שלנו.

אבל המאחזים וההתנחלויות הם לא הכל. יש עוד דברים רבים בארצנו שצריכים מאבק, שהם יותר חמורים לאין ערוך.

ואם בהתנחלויות היו באים לקראתנו בכל דרישותינו, מרעיפים עלינו אדמות וכספים, הטבות ומינויים, האם בכך ישחדו אותנו לסתום פינו?!

הבעיה היא כל ארץ ישראל, אובדן המשילות, אובדן הריבונות. הערבים עושים בארצנו ככל אוות נפשם, בנגב ובגליל, בערים ובכבישים. המפלגה הערבית שבממשלה מסנדלת, - הלא הם האחים המוסלמים הקיצוניים אשר הוצאו מחוץ לחוק במצרים.

ומה עם הפרטת הכשרות, הגיור, השבת?! יש להחליט אם אלה שייכים לחיי הפרט, וכל אחד ינהג כרצונו, או שהם שייכים לחיי הכלל. יש להחליט פעם אחת ולתמיד: מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. זו ארץ של כל האומה או רק של האליטות המזלזלות בעיירות הפיתוח, בפריפריה, המורכבת מאנשים מסורתיים, ששבת וכשרות הם בנפשם.

אנו רוצים מדינה יהודית, ריבונית, מסורתית, ולא חזרה לגבולות לפני 48. הציונות וכל מסירות הנפש שלה, היתה בשביל מדינה יהודית, מדינת היהודים, בנגב ובגליל, בהתנחלויות ובערים המעורבות.

ודאי אנו בעד התנחלויות, ונמשיך להיאבק. בחסדי ד', יש התנחלויות מאוד גדולות, עם 10,000 תושבים, אך זה יכול להיות רחוב אחד בתל אביב עיר הקודש.

לא להתברגן, להילחם על כל הקופה, על כל המדינה, על המשפט, על הכשרות, על הגיור ועל השבת. על יהדות המדינה ועל המדינה היהודית.

לא נחזור ל-48. ניאבק.