אני מכבד כל רבנים

אני הדל מכבד את כל הרבנים, ומעריך את כל הרבנים על פועלם למען עם ישראל ותורתו.

אבל כמובן, איני יכול ללכת על פי כל הרבנים, שהרי הם חולקים ביניהם. אז, אני הולך על פי ההדרכה העליונה של חכמינו: עשה לך רב. לכן אני הולך על פי רבותי מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה. אך אני מחוייב להודות על האמת שפעמים רבות, איני מבין עד תום את דבריהם. ולכן אני נעזר לשם כך, בתלמידים נאמנים שלהם.

כמובן, איני מתערב במה שאומרים רבנים אחרים, אלא עוסק בדברי רבותי. למה הדבר דומה? למה שרש"י אומר לגבי התנאים לעומת האמוראים: "האמוראים האחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בוריה. אבל הראשונים לא דקדקו איש בדברי חברו, אלא כל אחד, מה ששמע מרבו, מלמד לתלמידו, שמועה כמו שהיא. והיא היתה נקראת משנה וברייתא, והיה נותן לבו לתת טעם לשמועתו, זה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם אחר" (נדה ז סוע"ב).

וכן אני הדל, לומד משני תנאים האלה וממשנתם.

כמובן, אם אדם שואל אותי שאלה על דברי רב מסויים, וחייב אני להתייחס, לפעמים אני אומר שדבריו אינם מובנים, ולפעמים אף אומר שהם מוזרים. אך לא מדובר בחילוקי לבבות, אלא חילוקי דעות. כתלמידי בית הלל ובית שמאי, שהיו חלוקים ביניהם אבל השאילו כלים זה לזה, והתחתנו זה עם זה (יבמות יג. טו). יש שקוראים לזה ביקורת, אך מה נעשה, זו דרכה של תורה.

ומעשה המסופר בספר כתר שם טוב, שלבעל שם טוב, היה מתנגד חריף בשם רבי נחמן מהורודנקה, שהיה תמיד מדבר בגנותו. יום אחד, שמע תלמידיו מדברים נגד הבעל שם טוב. אמר להם: כיצד אתם מעיזים כך על אדם קדוש?! השיבו: אין אנו אלא חוזרים על דברי הרב. תיקן אותם: מה שמותר לי, אינו מותר לכם. וסיפר על שני אומנים של המלך, שטרחו שנים רבות לעשות לו כתר, אלא שנחלקו באופן חריף על מקום היהלום שבכתר, והחליפו מילים קשות. עובר אורח הקשיב לדבריהם, החליט להתערב, ולומר לאחד שהוא טועה באופן חמור. הגיב השני: אפשר לדעת מה אתה מתערב? אנו חברים ויצרנו יחד כתר המלך, אך נושא זה בנפשנו, לכן אנו מתבטאים בצורה בוטה. אך אתה, האם נקפת אצבע עבור כתר המלך. אנא, דום.