פסיכולוגיזציה של התורה

אנו לא נגד פסיכולוגיה, אנו בעד. היא עוזרת לאנשים מסכנים. אבל אין לערבב תורה ופסיכולוגיה. לא שעטנז. לא כלאים. יתכן מגע, אך לא ערבוב. לא להפוך את התורה לפסיכולוגיה, ולא את הפסיכולוגיה לתורה. אין לנו, כרגע, פסיכולוגיה יהודית. יש פסיכולוגים יראי שמים. יש בשמונה פרקים לרמב"ם תורת הנפש, אך היא זו של אריסטו, וכמובן אפשר לחלוק עליה. אחר כך מופיעה תורת המידות, תורת המוסר, שהיא דברי אלהים נצחיים.

ודאי, יש ניצוצות של אמת נצחית בכל זרם פסיכולוגי. אם מוצאים אותו, אפשר להשתמש בו, אחרי ניפוי ובדיקה. אך לא שהפסיכולוגיה תשתלט על התורה כמו שקורה עכשיו.

הפסיכולוגיה מתחלקת לשנים: מדע ואמונות. הצד המדעי נבנה מתוך ניסויים ותצפיות. כמובן הוא מסופק, ככל מדע, כי אולי תצפיות נוספות ישנו את התמונה. ואולי יש פירוש אחר לעובדות. כך הוא בכל מדע, אך במדעים הומניים כאלה, זה הרבה יותר קשה, בגלל ההנחות הלא מודעות של החוקר.

אך הפסיכולוגיה גם מבוססת על אמונות שונות ומשונות, חלקן נוראות ואיומות. וכאשר הן חודרות בתורה, הן מטמאות.

אכן יש חדירה בתורה, מין במינו, של פרויד, אדלר, יונג ועוד. יש שם דברים בלתי מוסריים, ובודאי דברים נגד התורה. הבעיה היא שאלו הנחות מובלעות.

כל זה כל כך פשוט, אך בכל זאת ערבוב זה עם התורה מאוד מוצא חן בעיני אנשים, ולעומת זאת דברינו אלה לא ימצאו חן בעיני רבים. וזאת למה? כי אדם מעדיף שילטפו אותו, שיחבקו אותו, שיקשיבו לו, מאשר יטילו עליו אחריות ואומץ. הנוער שלנו במערב לוקה באנוכיות ובפינוק רגשי, וכך נעים לו להמשיך, וכך הוא ממשיך. הרעל הזה מתפשט בכל, חודר בכל, עושה סינתזה עם הכל.

המסר הפסיכולוגי הזה גלוי או סמוי או חצי חצי: קבל את עצמך כמו שאתה, העריך את עצמך, אהוב את עצמך, בטא את עצמך, הגשים את עצמך, היה חשוב בעיני עצמך. ותאוריה זו מתקשטת בחצאי פסוקים, כגון בשבילי נברא העולם. ודאי כן הוא, בשבילי נברא העולם. אבל בשביל מה? בשביל לעבוד את ד', לא בשביל לרקוד מסביב לעצמו, ואם אינו עובד את ד', אז בריאתו היתה לשווא – עד שיעשה תשובה.

ודאי דע שאתה חשוב! אבל במה? ולמה? בכך שאתה בצלם אלהים, שיש לך נשמה ישראלית, ולאו דווקא בגלל התנהלותך המכילה את עצמך, אלא רק אם אתה הולך בדרך טובה, של מצות ד' ואהבת ד'. ואז יש לך סיפוק מוצדק.

נכון, האדם צריך להאמין בעצמו, כותב מרן הרב קוק. אך בהמשך הוא מסביר: שיש לו נשמה קדושה, ויכולת להתעלות, כאשר התורה היא נר לרגלו. זה כבר מעצבן את האוהב את עצמו.

כל הכבוד ליצר הרע, הפושט צורה ולובש צורה, מתחדש בכל יום.

שמא תאמר: יש אנשים מכים על חטא, עד שנשברים לרסיסים, ורפואתם היא ללטפם. אמת. כל הכבוד לפסיכולוגיה שמרפאה חולים. אבל אינינו חולים. אנו בריאים. אנו צריכים מסילת ישרים.

אמנם לפי הרמב"ם בשמונה פרקים, בעל מידות רעות מוגדר כחולה נפש. אמת נצחית. אך לא במובן הפסיכולוגי, אלא במובן המוסרי. ולזה צריך חובות הלבבות ושערי תשובה.

אתם באמת חושבים שהתורה חסרה? לא. יש בה כל מה שנצרך. היתה לקויה שלושת אלפי שנה עד סוף סוף הפסיכולוגיה גאלה אותה? שריבונו של עולם לא ידע שיש לעשות איזה סלט עם פסיכולוגיה – עד שאנחנו, בדורנו גלינו לו את האמת?

אז דע, "בראתי יצר הרע, בראתי את התורה תבלין". אלא אם כן, אינך מעוניין למגר את היצר הרע, אלא "להכיל" את החטאים. זה פעל אלפי שנים ופתאום זה כבר לא פועל? עם הרבה כלאים פסיכולוגים, זה יהיה יותר? באמת?! יש פחות ניאוף? פחות גירושין? פחות דיכאון? פחות חרדות? פחות התעללות בילדים? פחות מתח בין בני זוג? בין הורים לילדים? פחות יאוש פנימי? - לא שמנו לב.

יש להבין פעם אחת ולתמיד שהקשבה אינה מספיקה. שרחמים עצמיים אינם מרפאים. שהלגיטימציה של החולשה אינה מיטיבה. שהאשמת ההורים, החינוך, ההרגל, החברה, התסביך, הטראומה, אינה משחררת אדם מאחריות. ההמנון להכלה, לא לנו הוא, לא לנו. הוא שייך לדת אחרת, מתחרה, אויבת.

ודאי שיש טוב בפסיכולוגיה – לחולים. וגם לבריאים יש ניצוצות טובים. אנו מודים על האמת, אבל לא ששפחה תירש גבירתה, שכלי עזר יקום על יוצרו.

לא זו הדרך, אלא ההודאה על החטא, לקיחת האחריות. הדרך היא: מוסר, תהילים, אמונה, חשבון נפש, גם מסילת ישרים. התורה היא היועץ, ואינה זקוקה ליועץ חיצוני.

אך בעיני הדתיות המודרנית, מסילת ישרים הוא מיושן, דיבור נגד החטא הוא פרימיטיבי, כמעט אין כבר חטא. החטא הוא ההתנכרות לאני כמו שהוא. אך אולי יש לבדוק מי מדבר באותו רגע מתוך נבכי האני: הקדושה או האשפה.

הפסיכולוגיה היא דת חדשה, החודרת באופן סמוי לתורתנו, ומכרסמת בה. היא סוס טרויאני.

לכן, אל תוסיף ואל תגרע. אל תהיה אל. אל תהיה כאלהים יודע טוב ורע. פתאום התורה לא מספיקה: יש להוסיף לה פסיכולוגיה, וגם סוציולוגיה.

הקול החדש אומר: אדם, ראה תמונה יפה מעצמך, אבל מה הוא היפה? ולשם מה? לשם וידוי. נשמה. חשבון נפש. ומהו היפה? להיות ישר וטוב, בעל מידות טובות, טהרה וקדושה, ובמיוחד ענווה.