אולי תפסיקו לשנוא חילונים ושמאלנים

אולי תפסיקו לשנוא? לא למדתם על ואהבת לרעך כמוך? לא למדתם על החורבן בגלל שנאת חינם? כלל גדול: חילוקי דעות – כן, חילוקי לבבות – לא.

אל תגידו: אלו ואלו רוצים להחריב את המדינה. דיברתם איתם? אתם מכירים אותם? אינכם יודעים שאסור לומר דברים בלי לבדוק.

פעם אני הדל נתתי שיעור בישיבה תיכונית. הטיחו האשמות קשות מאוד נגד "אנשי תל אביב", וטענו שהשפה היחידה שיבינו היא כך וכך. שאלתי: מי פעם דיבר עם אנשים מתל אביב, אנא ירים אצבע. אף אחד לא הרים. אז קם תלמיד אחד וצעק: אני מתל אביב! ואני מודיע לכם שאינכם מכירים כלום! אתם סתם מדברים רע.

ודאי שיש שלא חושבים כמונו ולא פועלים כמונו, על פי תורת אמת. ודאי זה חמור מאוד. אך הם אינם רשעים, חס וחלילה. הם מבולבלים, זה הכל. וגם אם הם עושים דברים לא נכונים, הם גם עושים דברים מאוד נכונים. הרי אדם נידון על פי רובו. אז אולי, סך הכל, יש שם שהם יותר טובים ממני. אולי תקראו את אגרת הרמב"ן בה הוא מלמד, שאדם צריך להיות עניו ולהחשיב עצמו פחות מאחרים. הרמב"ן אמר לבנו לקרוא פעם בשבוע, אולי תקראו פעם ביום, אולי פעם בשעה? אולי תקראו בספר התניא על מה שהוא כותב, שלעולם יש להיות שפל רוח בפני כל אדם. הכיצד? הרי אני צדיק הדור והוא פושע עלוב. הוא משיב: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. ומכיון שלעולם לא תגיע למקומו, אינך רשאי לשפוט אותו.

ודאי אתה רשאי וגם חייב להילחם נגד דעותיו שהן רקב לבית ישראל. אבל לא לשנוא. שכחתם שיצחק אהב את עשיו? לא שמתם לב שגם הבן הרשע יושב עם כולם בשולחן ליל הסדר?

אנו מודים שזה נושא סבוך. אנו מודים שבמצב הזה, צריך הרבה עומק, הרבה חכמה, הרבה גבורה, כדי לאהוב. אבל ד' לא עזב את עמו, ושלח לנו שלושה ענקי עולם כדי שילמדונו אהבת ישראל, בכל מצב, ולמרות הכל. הלא המה השפת אמת, רבי צדוק הכהן מלובלין ומרן הרב קוק – כל אחד בסגנונו.

אולי אתם עם הכיפות, השחורות או הסרוגות, תפסיקו להתנשא על חסרי הכיפות, השחורות או הסרוגות. לא שמנו לב שאצלנו אין פחות גנבים מאשר אצלם. לא שמנו לב שאין פחות מריבות בין איש לאשתו. פחות התעללות בילדים, פחות דוחפים בגסות בכניסה לאוטובוס, פחות שצועקים ברחוב בטלפון כאילו הם יחידים בעולם, פחות מרמים מס הכנסה, פחות נוסעים כמו מטורפים. במילה אחת: לא שמנו לב שסך הכל דתיים יותר מוסריים מאשר חילונים. בעיה ידועה, שנקראת בגמרא: חילול השם. אם הדתיים היו מאוד בולטים במוסריותם, היה הרבה יותר קל ללא-דתיים לחזור בתשובה.

לתת העצה היעוצה היא: להפסיק להביע ביקורת על אחרים, אלא על עצמנו. להפסיק לומר וידוי בגוף שני – אשמתם, או בגוף שלישי – הם אשמו. אלא בגוף ראשון: אשמנו.

אבל יש דתיים נותנים כסף רב עבור עניים... אשרינו אשרינו. אבל יש חילונים שמשלמים מיסים, אשר חלקם מגיע לשירותי הרפואה האדירים במדינה. אבל יש דתיים שמתנדבים לכל מיני דברים טובים... אשרינו אשרינו. אבל יש חילוניים שהולכים לצבא שלוש שנים, ולפעמים יותר, ומסתכנים עבור עם ישראל.

אז בבקשה, קצת ענווה, והרבה אהבה. אנשים אחים אנחנו, המשותף הוא לאין ערוך יותר גדול מן המפריד. לא להתנשא ללמד אחרים, אלא ללמד את עצמנו וגם ללמוד מאחרים.

זה הסוד – לאהוב.