לחיות עם הקורונה

יש ללמוד לחיות עם הקורונה. אף אחד אינו יודע מתי היא תיפסק, אף חוקר ואף רופא. נקוה שננצח את הזן העכשווי, אבל יש עוד 350 זנים. יש להודות יומם ולילה לרבונו של עולם על הרפואה המודרנית שמצילה כל כך הרבה נפשות. אבל גם היא לא קסם. וכמובן להודות לרופאים ולרופאות, ולאחים ולאחיות, המוסרים נפשם עבורנו.

לכן, יש ללמוד לחיות בתנאי אי וודאות. או ליתר דיוק, יש דבר אחד וודאי: שיש אי וודאות. טוב ורע משמשים בערבוביא. לכן יש לנהוג על פי הדרכת הפילוסופים הסטואים: החיים מתחלקים לשני חלקים, טוב ורע. על הטוב, שמח. הרע בעצמו מתחלק לשני חלקים, חלק שאפשר לתקן וחלק שאי אפשר לתקן. מה שאפשר לתקן, תקן, ומה שאי אפשר, קבל כמו שהוא. עד כאן בערך דברי אפיקטטוס.

במצבים כאלה, אנו זקוקים לגבורה מתמדת. יש גבורה חד פעמית, שהיא יותר גברית, ויש גבורה נמשכת, שהיא יותר נשית. אז אנא מהגברים ללמוד מהנשים.

אבל מה לעשות כדי להסיג לאחור את הקורונה? כמובן, איני יודע, איני רופא. בעניני רפואה, התורה אמרה לשאול רופא. ומה אם יש חילוקי דעות בין רופאים? התורה אמרה: אחרי רבים להטות, אחרי הזרם המרכזי ברפואה.

ומה הוא אומר? מסכה, ריחוק חברתי, בדיקות תכופות, חיסונים. כל אלה אינם דברים כה מסובכים.

אבל סגר צריך שיקול דעת מאוד אחראי, כמה ולמה. ודאי שהבריאות היא ערך עליון, אבל היא אינה הערך הכי חשוב. ומהו הערך הכי חשוב: כל הערכים יחד.

למשל, הצלה מעוני היא דבר מאוד חשוב. נוצרו מאות מיליונים של עניים, מתחת לסוף העוני. אי אפשר להסכים. אנו רוצים צדק. גם מניעת סבל היא חשובה. גם חופש הוא חשוב. ובמיוחד, חינוך ילדים הוא מאוד מאוד חשוב. אסור להקריב אותו.

ד' ישלח לנו רפואה שלמה במהרה.