יש לי אב ואם, יש לי דם

תרומת דם - כן

ניו ספיק - לא

הרב שלמה אבינר

שאלה: למה יש התנגדות כל כך חריפה למד"א בגלל מחיקת שתי מילים בלבד - אבא ואמא? איני מדבר על הבעיה החמורה של מחסור בדם, שהרי יש פתרון פשוט. אפשר לתרום ישירות לבתי החולים, וזה כבר נעשה בכמה מהם. וזה גם חוסך כסף, שהרי מד"א גובה 418 שקל מבנק הדם, על כל תרומת דם, שניתנת בהתנדבות. יש צורך ב-1000 מנות דם ביום, ויש 33 בתי חולים, לכן די ב-30 מנות ליום לכל בית חולים, וזה נקל מאוד להשיג, כי בכל בית חולים נכנסים ממילא אלפים כל יום, מטופלים ומבקרים, והם יהיו מאוד שמחים לתרום. אבל אני שואל על העיקרון: למה להתעקש כל כך על שתי מילים - אבא ואמא?

תשובה: אכן צודק. התשובה נמצא בשאלה, זה ענין של עיקרון. לפעמים אדם מתעקש בעיקרון על דבר של מה בכך, אבל אבא ואמא, זה עיקרון יסודי, שעליו מושתתת כל המשפחה, כל האומה, ואף כל המין האנושי.

אנו מכירים יפה את השיטה, שכאשר רוצים לעשות מהפכה, מתחילים לשנות את השפה, מה שנקרא: ניו ספיק New-Speak, ובעברית: שיחדש. השפה החדשה משתלטת בכח דקטטוריאלי, משפיעה על השקפת העולם, מתוך כך על כל חיי החברה. לכן יש צורך לחסום תופעה זו מיד כאשר היא מתחילה. מי שקרא "הקרנף" של יונסקו, או "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי" לברטולט ברכט, יודע היטב, איך מהתחלות קטנות, נוצרת לאטה מפלצת. זה גם מופיע בספר 1984 של ג'ורג' אורוול, על משטר דיקטטורי שמפרמט מחדש את המושגים, עד כדי מחיקת היסטוריה (ואפילו 2+2=5), ועוד דברים נוראים. רומן זה היא דיסטופיה Dystopia, ההפך של אוטופיה, כלומר תיאור כיצד אפשר להידרדר לתועבות נוראות, לחלום זוועה.

הרי אינינו חיים על הירח. אנחנו יודעים היטב מה הוא פוסטמודרניזם, כלומר מחיקת המהותנות. אין מהות. אין איש ואין אשה. אין יהודי ואין גוי. אין אמת ואין שקר. אין אבא ואין אמא. יש ריק, יש תהום, חורבן עולם, ייאוש מכלה כל חלקה טובה.

לכן יש מאוד להיזהר מתכסיסי השפה החדשה הנכפית על הכל, במסווה של הנאה, שאינו אלא אושר מטופש ומפלצתי, של עולם נהנתן בלי אידיאלים, בלי מטרה, בלי משמעות.

חובה מוסרית גבוהה על כל ישראלי, על כל יהודי, על כל אדם אשר על פני האדמה, להילחם. זה רצח חופש הדיבור הנקי, שפיכת דם של הדיבור הטהור והאמיתי.

תרומת דם, אבל לא שפיכת דם. לא שפיכת דם של השפה הנקיה, לא שפיכת דם דיבורית של אב ואם.