רבנים מוצקים ורבנים רכים

יש בימינו שני גוונים ראשיים בין רבנים: מוצקים ורכים. הדבר בא לידי ביטוי בסוגיות שונות, כגון כשרות וגיור. אלו ואלו הם לשם שמים, אלו ואלו הם לטובת התורה והעם, אלו ואלו אהובים וקדושים. והיהודי הפשוט מתלבט מי צודק, שהרי לאלו ולאלו יש הסברים וסברות.

אלו אומרים: יש להתגמש, יש להכיל, יש להתפשר כמה שאפשר, יש להתמתן. אם לא כן, נפסיד את הכל. תפסת מרובה לא תפסת. זו הוראת השעה. יש לוותר כדי להציל. הכל מתוך אהבת ישראל.

ואלו פוסקים: אין ויתור, כקוצו של יוד. זה מדרון חלקלק. התורה היא נצח. אין סמכות לפשרות. אמר החפץ חיים: בשביל פשרה, צריך הסכמת שני הצדדים, אז נראה אתכם עושים קנין פשרה עם הקדוש ברוך הוא. צריך מסירות נפש, גבורה וסבלנות.

מי צודק? ימים יגידו. עובדות יגידו. אך אין צורך להמציא הגלגל מחדש. אפשר להביט על העבר. למשל, בזמן ההשכלה, מי צדק? הפשרנים או המקפידים? לצערנו רואים.

הפשרנים חשבו שאם יוותרו קצת לרפורמים, יוכלו בכך להטותם לטובה. טעו.

הרבנים המכילים אוהבים להסתמך על הלל שקיבל את הגר לעומת שמאי שדחה אותו. אך מי אנו לעומתם? לכן מרן הרב קוק מסביר שם ב"עין איה", ששניהם צודקים. תלוי במה מדובר, אם זה קלקול ישן, הלל צודק, יש לפעול באיטיות, קמעא קמעא, כדי להרים את המציאות. אבל אם זה קלקול חדש, שמאי צודק, יש לדפוק על השולחן ולומר בכל תוקף: לא! הוויתור הכי קטן מסוכן, הקודח חור קטן ביותר בסכר, מסתכן שהוא יגדל והמים יפרצו ויחריבו כל חלקה טובה.

לכן, יש להכיר את המציאות היום. כידוע, פסיקת הלכה מתבססת על שתים: הכרת התורה והכרת המציאות. אם כן, להווי ידוע שהמציאות השתנתה באופן חריף. נוסדה בעולם תנועה מאוד תקיפה של מחיקת כל טוב וכל מוסר וכל צניעות וכל קדושה וכל אמת. אין זה החילון אליו אנו מורגלים, שהוא ריק, וריק אפשר למלא, אלא זה מילוי אחר, מילוי מצחין.

אם תרצו, זה דומה להתיוונות, שלא היתה תופעה שחלשי דעת וחלשי מוסר, התפתו לכל מיני עבירות. זו היתה תנועה אידיאולוגית עצומה, שהתבטאה יפה מאוד, התעטפה בתרבות, במדע, בפילוסופיה, באידיאלי חופש וכדומה.

התנועה העכשווית מאוד קיצונית וקנאית, רומסת כל מתנגד על ידי נשק החקיקה, לועגת לכל התמימים ומכנה אותם פרימיטיבים. יש לה מגמה של סטייה, אהבת הסטייה: "סטייה-פיליה". בעצם, הכל חוזר לעבודת הפעור, שמרן הרב קוק כתב שהיא אם כל העבודות הזרות וכל השחיתויות. הערצת הזוהמא, גם אם היא עטופה בבגדי פאר. וכמובן, היא לא רק אידיאולוגיה, אלא עושה שמות, בתחום המוסר, יראת השמים, הצניעות, ואפילו בהגדרות היסודית: מי איש, מי אשה, מי יהודי ומי גוי ועוד.

אין צורך להפליג למרחקים. עינינו רואות שלרבנים המוצקים יש הצלחה עצומה בתחום החינוך הזך והטהור.

חזק חזק ונתחזק, וד' יהיה בעזרנו.