עבדים היינו – ומה עם איקבל מסיך?

כידוע, איקבל מסיך הוא ילד פקיסטני, שנולד לפני 40 שנה. הוריו היו עניים מאוד, זקוקים לתרופות לאמא ולמזון, הם לקחו כסף ממלווה בריבית מאוד גבוהה, עד שנקלעו לסוף הדרך. לכן מכרו את הילד, בסכום של $12, כדי להחזיר את החוב.

הדבר נהוג שם, וכן בעוד מדינות, אלא שהחוב לעולם לא מוחזר, בגלל שיורדים משכר הילד, תשלומי מזון, דיור וקנסות על כל שטות, לכן הוא נשאר עבד לעולם.

ילד זה עבד בהתחלה בבית חרושת ללבנים ("ובחומר ובלבנים ובעבודה קשה") ואחר כך בבית חרושת לשטיחים, 12 שעות ביום, תמיד כבול בשרשראות. גלל ריבוי שעות עבודה וחוסר מזון, היה בגיל 12 עדיין בגודל של 6. למזלו, הוא למד לקרוא ולכתוב, בעזרת שפחה אחרת.

בגיל 9, הוא ועוד חברים ברחו מבית החרושת, ופגשו עורך דין מהחזית לשחרור מעבודת כפיה של ילדים, והפך לדמות ציבורית מפורסמת בעולם כולו לאותו מאבק. אלא שבגיל 12 הוא נרצח, כנראה על ידי המאפיה של השטיחים.

לצערנו, סחר בילדים קיים בעולם כבר מאתיים שנה. מזמן, קיימת העסקת ילדים, בכל מיני עבודות: ניקוי רכבים, מכירת פריטים קטנים כגון סיגריות, סחר בסמים, חקלאות, קבוצות חמושות, תעשייה, שירותים, בתי חרושת, ואף איסוף נדבות ברחוב כמו בסיפור אוליבר טוויסט של צ'ארלס דיקנס, הלבשה וגם זנות. בהתחלה חוקק חוק שלא להעסיק ילדים מתחת לגיל 10. אחר כך, זה עבר ל-14 בחפירה במיכרות, ושוב ל-15. למשל בארצות הברית, לפני מאה שנה, ילדים מתחת לגיל 14, עדיין הועסקו במשמרת יום ובמשמרת לילה.

אבל גם היום מועסקים בעולם גם ילדים קטנים: 250 מיליון קטנים בגילאי 17-5, 80 מיליון מהם במקצועות מסוכנים. 50% הם בגיל 11-5, 30% בגיל 14-12, 20% בגיל 17-15.

ישנם בעולם ארגונים של נשמות טובות, המטילים חרם על מפעלים בו מועסקים ילדים, שלא לרכוש מהם מוצרים. לא בטוח שזה מועיל. ארצות הברית הטילה חרם על שטיחים מנפאל תוצרת ילדים. עקב זה פוטרו ילדים, ו-6000 מהם פנו לזנות. וכן בבנגלדש, פוטרו 50,000 ילדים מתעשיית ההלבשה, ופנו למקצועות הרבה יותר מסוכנים: שבירת סלעים, רוכלות רחוב ואיסוף סמרטוטים.

אך בל נחשוב שתופעה זו קיימת רק במדינות מתפתחות. גם באירופה, זה קיים . זה לא נקרא עבדות, אלא עבודה בכפייה שהיא בעצם עבדות מודרנית. ההורים מסכימים בלית ברירה, כדי שלא להתמוטט לגמרי. לפעמים, הילד הוא המפרנס היחיד.

סך הכל, בעולם, יש הרבה עבדות ילדים, כאשר 80 מיליון מהם עובדים בעבודות מסוכנות, כלומר: פגיעה בבריאות, בבטיחות ובמוסריות. וכמובן אין ביטוחים ופיצויים. והם עובדים שבע ימים בשבוע. וכמובן לא הולכים לבית ספר. אבל, זה מכניס כסף רב למעסיקים. לכן זה מאוד כדאי להם.

גם בארצנו, על אף שעל פי החוק, אסור להעסיק ילדים מתחת לגיל 15, בכל זאת 12% מהילדים בגיל 15-11 עובדים, ו-3% של ילדים מתחת לגיל 11. הם עובדים במכירה, ניקיון, שטיפת כלים במסעדות, רוכלות, חקלאות ועוד. אבל רשויות החוק כמעט לא עושות כלום, לא בית דין לעבודה, לא משרד האוצר ולא משרד הכלכלה. מבין מעסיקים שנתפסו, רק 20% משלמים קנס. בכלל, מוגשים רק כעשר תלונות לשנה. פשוט מאוד, משתלם שילדים יעבדו.

עבדים היינו, ועתה בני חורין. אבל לא כולם. יש לתקן.