פיקוח נפש המדינה

צריך להחליט פעם אחת ולתמיד: זו מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. זו מדינה יהודית, כמו שהגדיר הרצל, בכמה שפות, באנגלית The Jewish State, בצרפתית L'etat Juif, וביידיש די יידישע מדינה, או שזו מדינה של Tutti Frutti. זו מדינה לאומית או מדינה רב לאומית, של יהודים, ערבים ועוד לאומים. כי אם רצינו מדינה רב לאומית, יכולנו להישאר באירופה, באמריקה ובצפון אפריקה. חבל שמסרנו את הנפש בבניין הארץ ובעליה לארץ, בהקמת המדינה ובמלחמות ישראל. טוב שאתם אומרים לנו שמעתה זו תהיה מדינה רב לאומית, שאז כבר לא נתגייס לצבא. מה! אנחנו קלי הונאה, - המכונים בעברית מדוברת פראיירים!

הכל הגיוני: אם זו לא מדינה יהודית, אלא מדינה יהודית-ערבית, אפשר גם ממשלה יהודית-ערבית. כולם אותו דבר. לא היה כזה אסון מאז קום המדינה. בעצם, אחרי מחשבה, זה חסד מן השמים: פעמון אזעקה לאן אנו הולכים ומתדרדרים.

אבל יש להתעורר, ולא להירדם בשמירה ולומר: הכל בסדר, הכל יהיה בסדר. אם כך, כשאתה חולה, אל תלך לרופא, הכל יהיה בסדר. כשאתה רעב, אל תאכל, הכל יהיה בסדר. זה יחסוך הרבה מזון ועמל. זה פעמון אזעקה, שמתריע על סכנת נפש למדינה, וגם מתוך כך על סכנת גוף.

המעמיקים יודעים שזה נובע מאווירה כלל עולמית, הנקראת הפילוסופיה הפוסטמודרנית: אין טוב ורע, אין אמת ושקר. לא שזה ניתן להחלטת כל אחד ואחד, מה שנקרא רלטיביזם מוסרי. אלא פשוט: אין! אז כמובן, אין יהודי ואין גוי. הכל הבנייה חברתית.

הצילו! הצילו את מדינתנו היקרה, מאובדן דרך. הצילו מהתאבדות. כבר אמר מי שאמר, שהדמוקרטיה אינה צריכה להגיע להתאבדות, כדי להוכיח חיוניותה.

עורו, אחים, עורו, החליפו ממשלתנו. זו לא הממשלה לה ציפינו אלפיים שנה.

ולסיום, מילתא דבדיחותא, על אף שהנושא רציני מן הרציניים. אבל מילתא דבדיחותא זו גם מתייחסת למצב נורא לפני מלחמת העולם השניה בתקופת טרום מלחמה, שררה באירופה אווירה של שלווה, שהכל יהיה בסדר. אז בשנת תרצ"ה, חובר שיר "הכל בסדר, גברת המרקיזה", Tout va tres bien madame la marquise. פזמון זה, משמש לציין עיוורון מול מצב נואש וניסיון צולע להסתיר חומרתו, בדרך של המטעת האסון.

מדובר בגברת אריסטוקרטית הנמצאת בחופש ומטלפנת לאנשי אחוזתה, כדי לדעת מה קורה שם.

• הלו, מה החדשות?

• הכל בסדר גברת המרקיזה, אך אנו חייבים להודות לך שקרתה תקלה קטנה, דבר של מה בכך: סוסתך האהובה נפטרה. אבל מחוץ לזה, הכל בסדר, גברת מרקיזה, הכל בסדר.

• אוי, אנא הסבר לי איך זה קרה?

• שום דבר, גברת מרקיזה, הכל בסדר. רק דבר קטן, זעיר, אפסי: היא נספתה בשריפה שכילתה את כל האורוות. אבל מחוץ לזה גברת מרקיזה, הכל בסדר.

• חדשות קשות! אבל אמור לי, איך קרה שהאורוות עלו באש.

• שום דבר, גברת מרקיזה, הכל בסדר. אבל קרה דבר באמת חסר חשיבות: אם האורווה נשרפה, זה בגלל שהארמון עלה בלהבות. אבל מחוץ לזה, הכל בסדר, גברת מרקיזה, הכל בסדר.

• אוי ואבוי! ארמוננו נחרב! אני מתעלפת! איך זה קרה?

• אם כן, כאשר נודע לאדון המרקיז שהוא הפסיד כל רכושו, הוא התאבד, נפל על נרות התאורה, ומזה התלקח כל הארמון, הרוח נשבה אל כיוון האורוות, ואז נספתה הסוסה של המרקיזה. אך מחוץ לזה, הכל בסדר, גברת מרקיזה, הכל בסדר גמור.

אם לא היה עצוב, היה מצחיק. אנו מתאבדים, שורפים את ארמוננו, שורפים את חיינו. שורפים נשמה וגוף קיים. שורפים המבדיל בין ישראל לעמים. מתרפסים בפני גויים.

או אם תרצו, יש סיפורי ילדים "הרפתקאותיו של טינטין" של הרג'ה Herge'. ב"אסירי השמש", הם נידונים לשריפה, ואז גיבור אחד אומר: הכל בסדר, גברת המרקיזה, שישרפו אותנו חיים בעוד כמה ימים, הכל בסדר. בסוף הם ניצלים, כי בדיוק באותו רגע, יש ליקוי חמה, והאנשים הפשוטים שם נבהלים.

אכן, זה דבר שגם אנשים פשוטים יכולים להבין, שיש עתה ליקוי מאורות. גם ילדים יכולים להבין.

בכל תוקף ועוז, להילחם נגד כוחות החושך, ולהחליף הסיוט הנורא של ממשלתנו.

חזק ואמץ.