הצניעות היום

[שאלות ועריכה: הרבנית שרה כהן]

ש: אומרים שהצניעות יורדת באופן נורא גם נשים חרדיות?

ת: אין צניעות לחוד לחרדים וללאומיים דתיים. יש תורה אחת וצניעות אחת. המובן של חרדים הוא: מקפיד על קלה כחמורה. אם כן, כולנו חרדים, במיוחד שצניעות אינה קלה אלא מאוד חמורה.

ש: אבל מה לגופו של ענין?

ת: איני יודע אם זו תופעה כללית או רק תופעה חריגה. כמובן, גם תופעה חריגה, יש לאטום מיד, כדי שלא תהפוך לכללית. אך כיון שרבנים חרדים כותבים כל הזמן על זה ספרים, מאמרים וכרוזים, משמע שאין זה נדיר לצערנו.

ש: כיצד להבין אשה חרדית, שבאופן כללי מקפידה על קלה כחמורה, ובתחום זה, מידרדרת?

ת: היצר הרע רוכב על הדמיון, כפי שמסביר הרמב"ם במורה נבוכים תחילת חלק שני. אשה זו מרמה את עצמה, שהכל בסדר גמור, ושהיא צנועה כהלכה. אבל כנגד זה, יש לשמוח שיש נשים מאוד צנועות, וכן בנות צעירות המכסות את הכל.

ש: האם די לכסות את הכל, מכף רגל ועד הראש, כדי שיהיה צנוע?

ת: ודאי לא. יש עוד שלושה תנאים. א. צבע לא רועש אלא שקט. וכן עיצוב שאינו מושך תשומת הלב. ב. בגד שאינו הדוק באף מקום. איפה שהדוק אינו נחשב מכוסה. ג. ללא קישוטים בולטים, איפור בולט, ציפורניים בולטות.

ש: האם אין זה טבע האשה לרצות להיות יפה? חז"ל אומרים שרבונו של עולם קלע את שערה של חוה אמנו והביאה לאדם הראשון (ברכות סא, א). וכן שכדי לשמח את אשתו בחג, חייב בעלה לקנות לה בגדים ותכשיטים (שו"ע או"ח תקכט, ב).

ת: שתי תשובות. א. בגדים נאים ותכשיטים, אבל צנועים. חז"ל אומרים שד' ברא את חוה אמנו מן הצלע שהוא מקום צנוע באדם, ועל כל אבר מאבריה אמר: תהא אשה צנועה (בראשית רבה יח, ב). ב. הבגדים היפים הם כדי למצוא חן בעיני בעלה ולא כדי להציג ברחוב. זה המצב הנכסף שלא נתנו תכשיטים לאשה, אלא כדי שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה (תנחומא וישלח ה). אמנם זה לא נפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך, אך זו השאיפה.

ש: למה רק שאיפה? זה היה צריך להיות הלכה?

ת: כי אין גוזרים על הציבור דבר שלא יוכל לעמוד בו. אם נאסור הכל, אז יפרצו את הכל. תפסת מרובה לא תפסת. לכן רבונו של עולם לא אסר, אבל בתנאי שזה צנוע.

ש: אבל אם זו שאיפה, למה נשים צדיקות אינן נוהגות לצאת לרחוב בלי תכשיטים ועם בגדים הכי פשוטים שבעולם?

ת: ודאי נשים רבות נוהגות כן, אשרינו, מאז ועד הנה. חז"ל מספרים על אשה שכאשר יצאה החוצה, לבשה בגדים מלוכלכים, שלא יתן בה איש עיניו. וכשנכסה הביתה, לבשה בגדים נקיים, שלא יתן בעלה עיניו באחרת (ירושלמי תענית א, ד).

ש: יש נשים שמתלוננות למה הן חייבות להיות צנועות, בגלל הגברים שמסתכלים? שהגברים יהיו צנועים ולא יסתכלו?

ת: אכן, כן צריך להיות, אבל יש שכן מסתכלים, וזה הגדר של לפני עיוור לא תתן מכשול, לא רק אם בטוח שייכשל, אלא גם אם יש סיכון שייכשל. רבנו יונה כותב בחריפות גדולה על כך: "צריכה האשה להיות צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה והיא ענושה (נענשת) בעונש כל אחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה" (אגרת התשובה עח).

ש: זו הסיבה היחידה שאשה צריכה להיות צנועה?

ת: ודאי לא. היא חייבת להיות צנועה גם כאשר היא לבדה בביתה ובחושך, וגם איש חייב בזה, ו"אל יאמר: 'הנני בחדרי חדרים, מי רואני' ? כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו" (שו"ע או"ח ב, ב).

ש: אז יש שתי סיבות?

ת: הרבה יותר:

א', הסמ"ק כותב שזו מצות עשה מן התורה (מובא במשנה ברורה ג ביה"ל).

ב', ענווה, כדברי המהר"ל בנתיב הצניעות (נתיבות עולם), שהצניעות היא סניף של הענוה. הצנע לכת (מיכה ו, ח).

ג', וכן באורחות צדיקים, שער הגאוה, שיש גם גאוה בבגדים.

ד', קדושים תהיו, עיין רמב"ן שם.

ה', והיה מחניך קדוש.

ו', חוקות הגויים, בבגדים שהם שחץ, כלומר הבלטה.

ז', לפני עיוור, כפי שאמרנו.

ח', חרדת קודש בפני ד', כפי שאמרנו.

ש: אבל אמרנו שזה טוב שאשה תהיה יפה בביתה בשביל בעלה?

ת: יפה, כן, אך צנועה. כך כותב הרמב"ם: "ציוו חכמים על האשה, שתהיה צנועה בתוך ביתה" (הלכות אישות טו, יח). וידוע על קמחית שאמרה: מימיי לא ראו קורות ביתי שערות ראשי, ולכן זכתה שיצאו ממנו שבעה בנים כולם כהנים גדולים (יומא מז). ומסופר שאשה שהיתה גידמת ובעלה לא הכיר בזה מרוב שהיתה צנועה (שבת נג, ב). ובכלל חכמים הדריכו: תהיינה צנועות בפני בעליהן (שבת קמ, ב).

ש: כי זה לא חונק את כל הטבעיות?

ת: זה תלוי כיצד מגדירים את הטבעיות: האם טבע האשה הוא צניעות או פריצות. והתורה לימדה אותנו שזו הצניעות, שכך בראה רבונו של עולם, כפי שאמרנו לעיל. כאשר האשה צנועה, נשמתה מאושרת. כמוזכר באשת חיל: "עוז והדר לבושה", צניעות, ומתוך כך: "ותשחק ליום אחרון".

ש: אבל יש עוד דברים חשובים בתורה. למה כל כך להתמקד על צניעות?

ת: כי זה ענין מרכזי אצל האשה. בכמה גרסאות של אגרת הגר"א, כתוב על היצר הרע: "ותבלין שלו, לזכרים, עסק בתורה, ולנקבות, הצניעות".

ש: ובכל זאת יש נשים שזה מעצבן אותן שמדברים על זה כל הזמן?

ת: אכן, אין לדבר על זה כל הזמן, אבל לדבר. אני הדל מדבר רק לפעמים. וגם שזה מעצבן את הנשים, זה סימן טוב, שיש להן טבע טהור, לכן הוא מרגיש כאב. על כל פנים, אם יש אשה, שאינה רוצה בכך, שלא תקרא, ותבין שהיא לא לבדה בעולם, ושיש נשים שזה משמש להן מרפא ואור, שמחה ועוז. וכגון זה כבר אמר הרמב"ם בפתיחתו למורה נבוכים שמי שלא ימצא תועלת בספרו, יחשבהו כאילו לא חובר.

ש: ובסיכום?

ת: הזוהר הקדוש המובא במשנה ברורה סימן עה (ס"ק יד): "צריכה אשה להתכסות בזויות ביתה, ואם עושה כך, מה כתוב? בניך כשתילי זיתים" (זוהר נשא קכו, א. תרגום).