שו"ת אוכל

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל גם על הלחם. אבל האם יש הדרכה מה לאכול ומה לא?

ת: ודאי. רמב"ם הלכות דעות פרק ד'. יש לאכול מזון בריא.

ש: כיצד נדע מהו מזון בריא?

ת: מה שמתאים לגוף האדם. כלומר על פי מה שאכל האדם הקדמון, לפני המצאת תעשיית המזון.

ש: הוא היה לקט-צייד.

ת: נכון. אכל פירות, שורשים, ירקות ובשר. ברור שלא אכל גלידה, סודה ופיצה.

ש: אז התפתחות החקלאות אינה לטובה?

ת: ודאי לטובה. יש יותר ירקות, דגנים, בשר ומוצרי חלב. אבל היא אפשרה לייצר יותר סוכר ויותר שומנים שריבויים מזיק.

ש: אבל אף אחד לא מכריח להגזים?

ת: הבעיה שיש מזון תעשייתי זול, טעים וקל להכנה. למשל צ'יפס, מלא סוכר ושומן.

ש: סוכר. אבל זה מלוח?

ת: כן. אך בכל זאת מוסיפים סוכר כדי שיהיה יותר טעים.

ש: אך אמרנו שהאדם הקדמון לא אכל כל אלה. אז איך פתאום האדם אוהב כל אלה?

ת: טבעו התקלקל, או ליתר דיוק, מתקלקל. יש לחנך את הילדים לא לאכול סוכר ושומן, אלא מזון הפשוט.

ש: אבל מה הבעיה במזון זה?

ת: השמנה מאוד מסוכנת. פוגעת במפרקים, גורמת מחלות, כגון מחלות לב.

ש: אז חייבים לאכול לא טעים?

ת: כן טעים. המזון הפשוט המותאם לגופנו הקדמון, הוא מאוד טעים.

ש: ואם נאכל בריא, זה יאריך את תוחלת החיים?

ת: ודאי. תוחלת החיים הגבוהה ביותר בעולם: יפן. הסוד: תזונה בריאה, הרבה פירות, ירקות, אצות. מעט מאוד סוכר, מלח ובשר.

ש: אצות הן כשרות?

ת: כן. אך מאוד נגועות בחרקים. צריך הכשר.

ש: אולי הדורות הקדמונים בתורה חיו כל כך הרבה זמן, בזכות מזון בריא?

ת: אולי. כך כותב רבי יצחק אברבנאל.

ש: אז כל מי שיאכל בריא, יאריך ימים?

ת: לא. זה סטטיסטי. וכן צריך פעילות גופנית. מי שעובד עבודה פיזית, די בכך. אם לא, צריך פעילות גופנית, בכל הגילאים.

ש: איפה יש זמן? מכשיר? סבלנות?

ת: הכי טוב: הליכה.

ש: לגבי השמנה, נראה שהמצב נעשה יותר ויותר גרוע בעולם.

ת: כן, לצערנו. גם אלכוהול ועישון מקצרים את החיים.

ש: כדאי להיות צמחוני?

ת: מבחינה הלכתית, עוד לא הגיע הזמן בתור הדרכה כוללת. מבחינה בריאותית, זה אפשרי, אבל בתנאי שלא חסרים אבות המזון.

ש: כיצד נדע?

ת: יש לפנות למומחים בתזונה שידריכו לאיזון תזונה. למשל, כדי למלא חסרון הבשר, יש לאכול דגנים, כמו אורז, וזרעים, כגון שעועית, עדשים ואפונה, - כדי למלא את צרכי הגוף בברזל.

ש: ואם כך, זה בריא להיות צמחוני?

ת: ודאי. לא אוכלים שומן. אכן, יש צמחונים מסיבות אידיאולוגיות, ויש מסיבות בריאותיות. ויש גם נמנעים בגלל תנאי גידול אכזריים של בעלי חיים.

ש: ומה עם ביצים?

ת: יש גם תזונה טבעונית, השוללת כל מזון שמקורו מן החי: ביצים, חלב, דבש. גם אלו אפשר להשלים. ויש גם צמחונים למחצה, Semi-Vegetarians, כלומר צמצום מזון מן החי, בלי לוותר עליו לגמרי.

ש: מאידך, יש אנשים עם התמכרות למזון?

ת: כן. זו צרה גדולה. הגזמה: ספרי בישול, מסעדות יוקרתיות, טיולי מסעדות, תחרויות מזון מצולמות, העלאת הגסטרונומיה לדרגה של אמנות.

ש: אז משמינים.

ש: כן, יש יותר ויותר אנשים הסובלים מהשמנת יתר בעולם. אולי 30%. זו כעין מגפה. אוכלים יותר מדי מזון תעשייתי לא בריא. גם ילדים נפגעים.

ש: במדינת ישראל?

ת: גרוע מאוד. לפי ארגון הבריאות העולמי, מדינת ישראל היא הראשונה ברשימה של השמנת יתר. ד' ישמרנו.

ש: ומה עם תבלינים?

ת: אין בעיה. זה עניין של טעם. אומרים שיש אפילו המועילים מבחינה בריאותית. אגב, יש מדינות בהן אמהות אוכלות תבלינים כל כך חריפים שהם מורגשים בטעם החלב להנקה.

ש: וסוכריות?

ת: אסון עולמי. הם טעימים אך מזיקים. סוכר. כאב בטן. חורים בשיניים. שומן. חומרי צבע. יש גם מרכיבים השנויים במחלוקת חריפה, כגון 171E, החודר לתוך הגוף ומצטבר שם, מרעיל התאים וגורם לסרטן. אבל בעיקר סוכר. לצערנו, מחניפים כל הזמן לילדים עם סוכריות.

ש: ושוקולד, אותו דבר?

ת: תלוי אם מוסיפים סוכר וחלב, כדי לקבל שוקולד חלבי, אז הוא מזיק בגלל הסוכר. אם הוא שחור מריר, אין בעיה.

ש: בעצם, מאיפה בא חוש הטעם שמופיע כבר אצל ילדים, ומשתנה מילד לילד – מתוק, מלוח, מר, חריף – עוד לפני ההרגלים הביתיים?

ת: התינוק מפתח את חוש הטעם, עוד בהיותו עובר, כיון שהוא שותה מי שפיר, הקולטים טעמי המאכלים של האם.

ש: וסתם מים, ודאי הם בריאים.

ת: כמובן, אשרינו שיש לנו מי שתיה נקיים. יש בעולם מיליארד אנשים בלי מי שתיה. אך גם אנחנו, עלינו לחסוך במים, מקלחת במקום אמבטיה, מקלחת קצרה, סגירת ברז כאשר מצחצחים שיניים, וכו'.

ש: יש גם בזבוז מזון?

ת: כן. זה נורא. זורקים לפח מיליוני טונות של מזון הראוי לאכילה: היצרן, התעשיין, המוכר, המסעדה, הצרכן. כולם אחראים. למשל, בחנויות זורקים ירק, אשר צורתו אינו כל כך יפה, קופסת מזון שחטפה מכה בפינה וכדומה. וכן זורקים מזון שעבר התאריך שלו, וכדי שאנשים לא יאספו אותו מן הפח, שופכים חומר פוגם. חלק מהמזון נזרק בצדק, כי אינו ניתן לאכילה. אבל בערך בשליש המזון שנזרק אפשר לפתור בעיית הרעב בעולם, הפוגעת בשמונה מאות מיליון אנשים.

ש: גם בארץ יש רעבים?

ת: כן. ויש ארגוני חסד. יש ארגון לקט ישראל, המציל מזון מלהיזרק ומחלק אותו למעוטי יכולת. יישר כח.

ש: בעיית הרעב תלך ותחריף בעולם, בגלל התרבות האוכלוסייה.

ת: כן. כן ירבו. פרו ורבו. דיברנו קודם שבשר חיוני, אך אפשר למצוא את מעלותיו בסויה. ובשביל הגויים בחרקים.

ש: ואצלנו חגבים?

ת: לא. מלבד התימנים, הפוסקים לא התירו.

ש: ובשר מתורבת?

ת: נפלא. גם חוסך מים. בינתיים יקר ולא כל כך טעים.

ש: חייבים לייצר אותו מבשר כשר? האם הוא בשרי או סתמי?

ת: מחלוקת. גדולי הפוסקים יכריעו.

ש: ובסיכום?

ת: ברוך אתה ד', הזן את הכל.