הילד המיוחד

שאלה: זמן כה רב חיכינו לילד. מתחילת ההריון ואף מיום הנישואים. גם בשביל זה התחתנו. והנה הגיע היום המיוחל. אי אפשר לתאר את שמחתנו. אך שמחתנו הפכה לתוגה. חשכו עינינו. לתינוק היתה תסמונת דאון. אוי מה היה לנו. למה זה קרה לנו? מה עשינו לריבונו של עולם, שכך נענשנו. לבנו נשבר בקרבנו. אנו בוכים ללא הפוגות. מה לעשות?

תשובה: לבכות. במצב כזה מותר לבכות ואף מצוה לבכות. מי שלא יבכה ויתייחס בשיווי נפש לתינוק הזה, הוא חסר לב. מותר לבכות עם דמעות או בלי דמעות.

אחר כך יש לברך שהחיינו או הטוב והמטיב, כעל כל בשורה טובה, וברוך דיין האמת, כעל כל בשורה רעה. אבל זה תרתי דסתרי, אוקסימורון? נכון. לפעמים החיים מורכבים. לפעמים יש רגשות מעורבים, שמחה ועצב משמשים בערבוביה. כך זה אנושי, כך זה ישר. אי אפשר רק לשמוח, אי אפשר רק לבכות. לוקח זמן עד שמתייצבים. ואולי כל החיים לא מתייצבים לגמרי. ודאי לא מתייצבים לגמרי.

ההורים עוברים תמורות פנימיות. יש דגם של הפסיכולוגית השוויצרית אליזבת קובלר-רוס, Elisabeth K�bler-Ross. כמובן אינינו צריכים לגויים כדי לדעת מה לעשות בחיים. אנו תלמידי משה רבנו. אבל לפעמים, הגויים מסבירים יפה את מה שאנחנו יודעים. על זה נאמר: קבל את האמת ממי שאמרה.

שלב ראשון. הכחשה. זה לא קרה. זה לא יתכן. אולי טעו. לא. לא.

שלב שני. כעס. כעס על מי שאשם. האבא אשם. האמא אשמה. רבונו של עולם אשם (חלילה). יש למצוא אשם. לכעוס עליו.

שלב שלישי. דיכאון. זה עצוב. זה נורא. זה שובר.

שלב רביעי. השלמה. זאת המציאות. לא יעזור לעסוק בהעלאת גרה, Mental Rumination. נשלים עם מה שיש.

ואנו מוסיפים שלב חמישי: התעלות. הא כיצד? יתברר בהמשך.

כמובן, כולם מבינים שיש לברך את ד' על הטובה, אך כיצד לברך על הרעה? אלא הברכה היא: ברוך דיין האמת. כלומר, רבונו של עולם אינו מפקיר אותנו, הקדוש ברוך הוא אינו עושה לנו עוול.

אז למה הוא עושה לנו זאת? תשובה: אינינו יודעים. אינינו יודעים הכל, אפילו במדע, קל וחומר בהנהגה האלוהית. לפעמים צריך קצת שכל וקצת ענווה. לפעמים, צריך לומר בתמימות: אינינו יודעים, זה סוד ד'. זה סוד של נשמות. לנשמות יש היסטוריה בעבר, בהווה ובעתיד. לעולם לא נדע. Semper Ignorabimus. בעולם הבא נדע. בעולם הבא גם על הרעה, נברך הטוב והמטיב. פסחים מט ב. כי אז יתברר לנו שגם מן הרע הזה יצא טוב. וכיון שזה רע מופלא, יצא ממנו טוב מופלא. אנו מאמינים בזה באמונה מוחלטת. אך בינתיים אינינו מרגישים בזאת. לכן אנו מברכים: ברוך דיין האמת. חס וחלילה, אינינו באים בטענות נגד רבונו של עולם. אנו מקיימים מה שרבונו של עולם אמר למשה רבינו: השתוק! כך עלה במחשבה!

אך כיצד נעמוד בניסיון? נכון, זה נסיון קשה, לא רק נסיון חד פעמי, אלא ניסיון שנמשך ונמשך לאורך שנים. כיצד נעמוד בו? – כלל גדול: אין הקדוש ברוך הוא שולח ניסיון לאדם, אלא אם כן, יש לו כוחות לעמוד בו. חזק ונתחזק. ונוכל.

ומכאן לעבודתנו, אנו האנשים הפשוטים, עבדי ד', שנולד לנו ילד כזה. עבודתנו מסתכמת במילה אחת: חסד, חסד, חסד ועוד חסד. ילד זה זקוק לחסד עצום. ואכן, חסד הוא הדבר הכי גדול בעולם. ללא חסד ד', אף אחד מאיתנו לא היה קיים. עולם חסד ייבנה. כל ילד זקוק לאהבה ולהערכה, כמו אוויר לנשימה. קל וחומר ילד זה, שעלול להרגיש שהוא פחות מאחרים, שהוא מנודה, שהוא מוזר.

בל נשכח לרגע אחד שילד זה הוא כמונו. הוא בן אדם כמונו, עם רגש כמונו, עם שכל כמונו. נכון, הוא נראה שונה, אך המשותף הוא גדול לאין ערוך מן המפריד. זה מזכיר את הנאום של שיילוק, בסוף הסוחר מוונציה של שקספיר, הכולל הגנה על היהודים: "ואין ליהודי עיניים? אין ליהודי ידיים, איברים, צורה, חושים, מאוויים, רגשות? ולא כמו הנוצרי מאותו הלחם הוא אוכל, באותם כלי נשק הוא נפצע, באותן מחלות הוא מתייסר, באותן רפואות הוא מתרפא, באותו קיץ חם לו ובאותו חורף קר לו? אם תדקרו אותנו – לא נזוב דם? אם תדגדגו אותנו – לא נצחק? אם תרעילו אותנו – לא נמות...?"

לילד הזה יש עולם פנימי כמונו. אך הוא נולד בעולם הלא נכון, והוא זקוק לחסד רב.

נכון שהוא עלול להכביד, לעצבן, לבייש, לעייף. אך זו חובתנו. חובה קשה, אך חובה נעימה.

נכון שזה יכול לקחת ממנו זמן רב, אז נמעט בדברים אחרים. בנו של החפץ חיים אמר שאמו לא התפללה, כי היתה עסוקה יומם וליל בילדיה, והעסוק במצוה פטור מן המצוה. וכן באמא לילד המיוחד.

נכון שזה יכול לבוא על חשבון האחים. אך זהו השיעור הכי גדול שהם יכולים לקבל: חסד ללא גבול. חסד אנושי. חסד על אנושי.

יש אפילו המאמצים ילד כזה. אלו צדיקים! יש גם גויים שעושים זאת. חסידי אומות העולם!

נזכור: אם ד' הטיל עלינו משימה זו, סימן שאנו ראויים לה. שאנו נבחרנו מן השמים כדי לסייע לנשמה הזאת. זו מחמאה עצומה. תודה, ריבונו של עולם.

בל נטעה, לא רק שלילד זה יש נשמה כמונו, אבל אולי בפנימיותו הוא שווה יותר מאיתנו. כבר אמרו רבותינו שהעולם הבא נראה עולם הפוך: עליונים למטה ותחתונים למעלה. פסחים נא. הנראה חשוב פה, הוא שם חסר ערך. והקטן והבזוי פה, הוא שם לעילא ולעילא. העולם הבא אינו עולם הפוך, הוא עולם האמת, עולם ברור. עולמנו הוא עולם הפוך. אולי באותו עולם האמת, תהייה לנו הפתעה, כאשר נראה איפה אנו עומדים ואיפה הם עומדים.

אנא רבונו של עולם, שמע לתפלת עבדיך הקטנים השפלים. עזור לנו לאהוב אותם הילדים המוחרמים בחברה, לאהוב אותם בכל לבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו ולעשותם מאושרים. אנא רבונו של עולם, הגן על אותם מסכנים. אנא האר לבבם. אתה השומע כל מה שבליבם. הם ילדים, הם ילדינו. הם מסכנים, אז הם עוד יותר ילדיך. אנא שמע את תפילתנו הענייה.