געגועים לבית המקדש

שאלה: איך אני מעורר אצלי געגועים לבית המקדש? אולי בעלייה להר הבית? אולי על ידי סיבוב שערים? ובכלל, איך אפשר להתגעגע לדבר שאינינו מבינים אותו כלל?

**תשובה: **אכן ראשית חכמה היא הידיעה שאינינו מבינים כלום. אך אין זה מונע מלהתגעגע. יש להבדיל בין ידיעת מציאות לבין ידיעת מהות. לגבי המקדש אנו יודעים מציאותו בעבר ובעתיד, אך אינינו מבינים מהותו. וכן הוא לגבי רבונו של עולם, שאנו יודעים מציאותו ולא מהותו. אז כיצד נוכל הידבק בו? על ידי דבקות במידותיו. כך הוא לגבי בית המקדש, אנו נכיר אותו דרך מה שהוא מחייב אותנו עכשיו.

ומה המקדש מחייב אותנו עכשיו? ידוע לכולם: לעשות תשובה. הרי הוא נחרב בגלל עוונותינו, וייבנה על ידי תשובתנו.

מי שמתגעגע ולא עושה תשובה, הינו מחפש ריגושים וחוויות, ולא ממש תיקון המצב. עלייה להר הבית אסורה, לפי כמעט כל הפוסקים, ואינה תשובה, אלא מוסיפה חטא על פשע. סיבוב שערים הוא ודאי טוב, בתנאי שאינו כרוך עבירה, כגון שירת נשים, ריקודי נשים לעין כל, הפרעה מכוונת לערבים וכו'. אגב, סיבוב שערים, נוצר על ידי ישיבתנו, לפני כמה עשרות שנים. היינו מתהלכים סביב בדממה, עוצרים בכל שער, וקוראים שם מספר חפץ חיים. אכן, בית שני נחרב בגלל שנאת חינם ולשון הרע, וזה עלינו לתקן.

מי שמרגיש געגועים אך ממשיך לחטוא כאתמול, הרי זו משאת שוא. משל למה הדבר דומה? לשיחה האמיתית הבאה:

• הרב, הרבצתי לאשתי, ואני עצוב. מה לעשות?

• חרטה, עזיבת החטא, קבלה להבא, וכמובן לפייס אשתך.

• איך אפייס את אשתי?

• בזה שתאמר לה: אני מאוד מתחרט ולא אשוב על זה יותר.

• אבל זה לא נכון, איני יכול להבטיח שלא אחזור על זה. איך שאני מכיר את עצמי, זה יקרה שוב.

• אז לא עשית תשובה.

• אבל מה אעשה, אני נורא עצוב.

• מה מציק לך? שאתה גורם צער לאשתך, שאתה עובר על רצון ד', או שאתה עצוב? אם זו הבעיה היחידה שמציקה לך, אין כאן תשובה שלמה.

וכן מי שמרגיש את המקדש, אך ממשיך להחריבו על ידי עוונותיו, הרי זה סימן שהוא לא באמת לוקח ללב את חורבנו.

ירמיהו הנביא הוכיח את העם שהכריז: "היכל ד', היכל ד', היכל ד' המה" (ירמיה ז), כלומר שהמקדש הוא מין קמיע שיגן עלינו. לא כן, להיפך, אתם מביאים את חורבנו (שם כו).

ועוד משל. תופעה ידועה שבמשך יום הכיפורים, אדם מתעלה, מתרגש, מתרומם, אך במוצאי יום הכיפורים, הוא נופל לאותו מצב בו היה מקודם. מה פשר הדבר? הוא רק התרגש, אך לא החליט החלטות קשות כברזל לא לחטוא יותר.

הרי הרמב"ם כותב, מהי תשובה שלמה, שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם (הלכות תשובה פרק ב), כלומר החלטה חזקה מאוד, ופירש המבי"ט בספר בית אלהים וכן הלחם משנה שם, שלפחות בשעת התשובה, יחליט החלטה נחושה לא לחזור לאותו חטא, שהרי להיות בטוח מאה אחוז, זה בלתי אפשרי, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ירמיה הנביא לימד שבית המקדש אינו קמיע שמציל מן החטא. אדרבה יש לאומה שלנו לרחוק מן החטא, כדי שייבנה בית המקדש. הדברים מוכחים, שהרי היה לנו בית המקדש, בו נכנסנו, התרגשנו, חווינו, התחברנו, ובכל זאת חטאנו קשות, עד שנהיה חורבן.

לכן, אם בית המקדש יקר לנו מאוד, עלינו לעשות תשובה. במה לעשות תשובה? רבנו אברהם בן הרמב"ם מספר בספרו המספיק לעובדי ד', שפעם אדם שאל את הרמב"ם במה עליו לעשות תשובה. השיב לו: בזה. כלומר בעצם המציאות, שאינו יודע במה הוא פגום ועליו לתקן.

אך זאת, אנו יודעים, שנחרבנו מפני שנאת חינם, וניבנה באהבת חינם, כדברי מרן הרב קוק (אורות הקודש ג, שכג). כלומר לאהוב כל אדם מישראל, מפני הסיבה שהוא מישראל, על אף כל חילוקי הדעות והגוונים: ימניים ושמאלניים, דתיים וחילונים, חרדים וציונים, אשכנזים וספרדים, ועוד ועוד.

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ – אחד ומאוחד.