מדוע לא לשים תכלת

[שיכתב משיעור והוסיף מקורות: הרב מרדכי ציון]

א', לגבי ארגמון קהה קוצים, ברור שאנו הקטנים, לא שייך שנכריע בשאלה זאת, כי היא נתונה לגדולי הדור, אך כמובן אפשר תמיד לדון וללמוד. במיוחד שאנו רואים שכמעט כל גדולי הדור לא מטילים תכלת, אז מי אנחנו ומה אנחנו לחשוב שאנו יותר חכמים מהם ויותר צדיקים מהם. לפעמים צריך קצת ענווה וקצת שכל. אך כאמור, תמיד טוב ללמוד.

ב', בית הלוי כתב שכיון שבעל החיים היה קיים כל הזמן, עצם העובדה, שכל גדולי עולם לא הטילו אותו בבגדיהם, הינה הוכחה שהיתה להם מסורת שלא זו התכלת (בספר של האדמו"ר מרדזין, וכן הגרי"ש אלישיב קובץ תשובות א, ב. וכן אמר הג"ר אברהם שפירא). יש מתרצים על פי העובדה ההיסטורית שהרומאים אסרו ייצורו, כיון שהוא היה מאוד יקר ויוקרתי, לכן רצו לשמור אותו לחברה הרומית הגבוהה. כי איך יתכן שהגאונים והראשונים לא הזכירו זאת. למה לא מסרו את הנפש לקיים מצוה קדושה זאת שמקיימים אותה כל היום? ואם תאמר שבגלל הרומאים, שכחו איך מכינים את הצבע, איך יכול להיות שלא הזכירו זאת? אותו בעל חיים נמצא למכירה, בכל נמלי המזרח התיכון, איטליה, טורקיה, יוון ועוד, והגויים אוכלים אותו, וכיצד יתכן שגדולי עולם לא טרחו ועמלו להחזירו. אלא שברור היה להם שלא זה התכלת. ולפי בית הלוי זה נקרא מסורת בעלת ערך של פסיקה.

ג', אבל הגרי"ד סולוביצ'יק הינו יותר חריף: לכל הוכחה מדעית אין ערך של פסיקה. צריך מסורת רציפה איש מפי איש לגבי חפצא דמצוה, כגון תפילין, מראות כתמים, אותיות סת"ם, עופות כשרים וסמני צרעת. אם נעלמו מאיתנו, אי אפשר לשחזר אותם בכל ההוכחות שבעולם. ואז לצערנו, המצוה אבודה מאתנו בשלב זה. כמובן, אפשר לפסוק על פי הוכחות שונות, אך כאן לא מדובר בפסיקה אלא בחפצא דמצוה (נפש הרב עמ' נב).

ד', הוא יותר חריף ממה שהובא קודם, שבאופן תיאורטי, אם הייתה הוכחה מדעית 100% בלי אף קושיא הלכתית נגדה, היה אפשר לקבל אותה. לא כן, לפי גרסת הגרי"ד שגם הוכחה מדעית מאה אחוז אינה קבילה אלא צריך מסורת. זה מזכיר קצת דברי הרמב"ם שכל ההוכחות שבגמרא שפרי עץ הדר הוא אתרוג, לא הובאו כדי לדעת מהו, כי ידעו זאת במסורת, אבל כדי לברר שהמסורת תואמת את פסוקי התורה. וכן באגדות רבה בר בר חנה, מסופר על חכם שראה את הציציות של מתי מדבר ורצה על פיהם להכריע הלכה, אבל נמנע ממנו מן השמים (בבא בתרא עד, א), וכן היא המידה, שלא כן מבררים הלכות. וכן הב"ח כותב שנפל מכסה הקבר של יחזקאל הנביא, והספיקו לראות שיש שם תפילין של רש"י ולא של רבנו תם. אך אין זו הוכחה, כי אולי היו פסולות ולכן הניחו אותן שם (ב"ח או"ח לד). גם הגר"ח קניבסקי אומר שצריך מסורת (בסוף קונטרס בין תכלת לארגמון).

ה', הרי באופן כללי, יש לדעת שהמדע הוא מסופק. אמנם הוא מבוסס על עובדות, אבל אולי תתגלנה עובדות חדשות. ואולי יש פרשנות אחרת לעובדות. עיין תשובת מרן הרב קוק בדעת כהן (סי' קמ) על מציצה בברית מילה. המדע הינו במהותו מסופק, אך כמובן, אף על פי כן, הוא מאוד יקר לנו. וגם מחללים שבת על פיו בשביל חולה, כי מחללים גם בספק פיקוח נפש. אך אינו די כדי לקבוע חפצא דמצוה. לסיכום, המדע אינו ודאי אלא השערה, היפותזה.

ו', אבל גם לסוברים שאין צורך במסורת, ושאפשר לפסוק כפי הוכחות מדעיות שיש בידינו, הנה כל ההוכחות שיש בידינו אינן ודאיות. כפי שכבר כתב בזמנו הגריא"ה הרצוג.

1. דמו שחור (רמב"ם, הלכות ציצית ב, ב) דומה לים (רש"י חולין פט, א), הוא לא שחור ולא כחול, הוא שקוף. אלא שמשחיר או מכחיל בשמש. אך זאת היו רבותינו חייבים להודיע לנו, שאפשר לייצרו בשמש ולא בבית אפל.

2. הוא דומה לים (מנחות מד, א) הוא לא בצבע ים.

3. יש לו קונכיה. זה כן נכון.

4. הוא עולה להרים פעם כל שבעים שנה, ויש גרסא שבע שנים (מנחות שם). הארגמון אינו מטפס על ההרים, והוא לא כל כך נדיר.

5. הוא דומה לדג (מנחות שם). אינו דומה לדג.

6. כאשר יוצא מן המים, שממית שוברת את קליפתו ואוכלת אותו (ספרי וזאת הברכה). קליפתו מאוד קשה, שממית לא יכולה לשבור אלא צריך פטיש.

7. עדיף להוציא את הדם מחלזון זה חי ולא מת (שבת עד, ב). זה נכון לגבי כמה סוגי חלזונות, אבל דווקא לא לגבי חילזון זה.

8. לסיכום, מתוך שבע סימנים, אחד נכון. זה מעט מאוד. ואם כבר, לזיהויו של הגריא"ה הרצוג של הינטינה, יש פחות קושיות. אמנם, כדרכה של תורה, על כל הקושיות על זיהוי ארגמון קהה קוצים, יש תירוצים. אך, כידוע בפסיקת הלכה, יש להבחין בין תירוצים ברורים לתירוצים דחוקים. כאשר אנו באים לתרץ מסורת דורות, שיש עליה קושיות, ואנחנו נכנסים לעובי הקורה כדי לתרץ בכל דרך אפשרית. אבל אם באנו להוכיח דבר חדש, יש צורך בהוכחות קשות כברזל.

שיעורו של הרב בעניין:

https://www.youtube.com/watch?v=lw4d0BNscfs