שמיטת כספים או פרוזבול

שאלה: יש הטוענים שפרוזבול עדיף על שמיטת כספים, שזו לא סתם תחבולה אלא כוונת התורה. כי כוונת התורה, היא להלוות למי שנזקק, והלל הזקן ראה שנמנעים בגלל שמיטת כספים, לכן הוא תיקן פרוזבול. לכן פרוזבול הוא עומק כוונת התורה והאידיאל. האם אפשר לומר כן?

תשובה: א. מוזר מאוד. האידיאל הוא להלוות כסף ושהשביעית תשמט אותו. פרוזבול של מסירה לבית דין, הוא הערמה. יש הערמות מותרות, בשעת הדחק, כגון מכירת חמץ והיתר עיסקא. אך אף אחד לא יאמר שהאידיאל הוא מכירת חמץ, אלא האידיאל הוא שלא יישאר אף חמץ. וכן האידיאל אינו הלוואה בריבית, אלא הלוואה בלי ריבית.

ב. חשוב מאוד לעסוק בטעמי המצוות, אבל צריך ענווה לדעת שאינינו יודעים עד תום את טעמה של אף מצוה, וברור שאין לנו להסיק מסקנות מעשיות מהבנתנו את טעם המצוה. לגבי שמיטת כספים, כמה טעמים נאמרו. א. לחנך אותנו לנדיבות, בכך שהלוואה הופכת למתנה (חינוך תעז). ב. לחנך אותנו להיזהר מאיסור גזל, מקל וחומר: אם כסף שלי אסור לי לקחת, ודאי שלא אקח כסף של חברי (שם). ג. כמו בשמיטת קרקעות, כדי לחזק את הביטחון בד', לדעת שהכל שייך לו (חינוך פג). ד. להראות שמטרת בואו של האדם לעולם הזה, היא לא כדי להרוויח כסף, אלא לעשות רצון ד' בתורה ובמצוות (עקדת יצחק).

אין צורך להסביר שאת כל אלה אדם מקיים על ידי שמיטת כספים ממש ולא על ידי פרוזבול.

ג. חז"ל בעצמם אמרו שפרוזבול הוא "עולבנא דדייני" (גיטין לו, ב), עלבון הדיינים. ודאי שחוב שנוצר בבית דין אינו משמט, אבל מכאן למסור כל חובותיו לבית דין, הדרך רחוקה. ואמר שמואל: "אי איישר חילי אבטליניה" (שם). לו יכולתי, הייתי מבטל אותו.

ד. אכן הגמרא תמהה על הלל הזקן כיצד ביטל מצוה מן התורה, ותרצה שני תירוצים א. שמיטה מדרבנן, לכן חכמים יכולים לתקן תקנות. ב. הפקר בית דין הפקר, סוג של הוראת שעה (גיטין לו-לז). ולא תירצו, שזה "רוח הלכה".

ה. אגב, ההבחנה בין רוח התורה לבין אות התורה, היא כידוע הבחנה נוצרית, של הפיכת המצוות למשל, ויש מאוד להיזהר לא ליפול במלכודת הזאת.

ו. אך מה האידיאל? לשמוט את החוב כפשוטו. פרוזבול הוא רק בשעת הדחק, כדי למנוע שלא ילוו. שמא תאמרו: כיצד אפשר לדרוש מאדם לוותר על כספו? זאת יש לשאול גם על שמיטת קרקעות: כיצד יוותר אדם במשך שנה על יבולו, עבורו הוא טרח. אלא כפי שאומר מרן הרב קוק בהקדמה לשבת הארץ: זו שנת שוויון, שנת שקט ושלווה, שנה בלי חילול של רכוש פרטי. כי באמת, לד' הארץ ומלואה.