מה עדיף - חרדי או ציוני

אנשים רציניים ונבוכים אוהבים לשאול: מה עדיף, חילוני בארץ או חרדי בחוץ לארץ? כמובן, התשובה פשוטה: חרדי בארץ, ואפילו חרדי ציוני. אין שום סתירה. כי מה המובן של חרדי: מקפיד על קלה כחמורה ומקדיש את זמנו הפנוי ללימוד תורה. אם כך, על כולנו להיות חרדים. ומעשה בתלמיד חדש שהגיע לישיבת מרכז הרב. אמר לו רבנו הרב צבי יהודה: אתה חרדי.

וכי מה המובן של ציוני: מסור לארץ, למדינה, לצבא. הרי כל זה תורה. אם כן, אין סתירה.

ובכל זאת, אין לחמוק מהשאלה עצמה. אם כן, אם נצטרך לבחור בכאב לב, נאמר שאנו בוחרים בחרדי לא ציוני. וזאת למה? כי לנו ולחרדים יש אותה מטרה: תורה בארץ, אך אנו מחולקים בדרך להגיע לכך. מה שאין כן, לחילוני הציוני יש מטרה אחרת. כמובן, אינינו מדברים במה שגנוז בעמקי נשמתו אלא במחשבתו המודעת.

כך כתב רבנו הרב צבי יהודה לגבי היחס הנכון לכל אדם מישראל: "ומכאן יש ללמוד במידת קל וחומר על הערך והצורך המיוחד של הישרת יחסינו כלפי חלקי ציבורנו אשר במחננו הפנימי, המשתווה איתנו ביסודה של משמרת התורה והמצוה בתקומת ישראל ונחלתו, והמחולק במידה מסוימה של סדרי חברה וכיווני תכסיס" (לנתיבות ישראל ב עמ' תקלא).

נכון שיש חרדים המתנגדים למדינת ישראל, וזו בוודאי טעות, אך בכל זאת הם שייכים ל"מחננו הפנימי".

זאת ועוד, אפשר להבין אותם. פעם, תלמיד שאל את רבנו הרב צבי יהודה: למה החרדים מתנגדים למדינה? השיב: חסרות סיבות?

ואם כך, יש להתנגדות שלהם גם תפקיד חיוני, לזכך את התנועה הציונית על ידי ביקורתם. כמו שכותב מרן הרב קוק: "גם כל אלה שעומדים מרחוק או שמתנגדים לכל הפעולות המביאות את הגאולה הגלויה, גם הם בכלל הזוכים הם, מפני שעל ידי תביעותיהם, התוכן של התעסקות הגאולה מתבהר ומתברר יותר, ונעשה יותר זך, יותר מאיר, יותר חיוני ויותר ישראלי אמיתי, יותר שואב ממקור החיים הטהורים המפכים ממקור ישראל, ממעין היוצא מבית ד'" (שמונה קבצים ז, רא).

וכן הוא כותב לתלמידו ד"ר משה זיידל, שהביע התמרמרות גדולה מעמדת החרדים כלפי הציונות: "אותם החרדים תמימי הלב, אשר מעומק טהרת רוחם התנגדו אל ציונות, הם הם אשר צרפוה והסירו חלק גדול מסיגיה, עד אשר הביאוה בפעולתם השלילית אל המדריגה הזאת שתהיה ראויה להתלבש בלבוש מלכות מעשית, ולא תיזרה כולה מרוח בית ישראל. הצד החיצוני שבבנין האומה, כמו הצד החיצוני שבבנין יצירת האדם, וכל החי, בא בהתגלות כחות כאלה, שלא הם הנם בצורתם הזעירה המביאים את תוכן המעולה של החיים לערכו המשוגב, אשר עליו יתיצב כשתופיע כל סגולתו, וכשיחשבו הפועלים החיצונים הללו, שהם הנם הבונים את נשמת החיים, יוצאה ע"י זה כמין מחאה מכאב לב של החשים את האור הגדול של הנשמה, ואת זוהר תפארתה, ובכל זאת אותם הכוחות בעצמם הם הם יהיו לבסיסים חזקים להעמיד עליהם את הבנין של החיים המגמתיים. החיים הפנימיים האידיאליים, שכל נפש טהורה אליהם שוקקת" (אגרות ד, קכג).

---

באותה הזדמנות ייאמר ברורות לציבור: ידידי, היחס לחרדים במדינתנו הוא זוועה, הוא ביזוי אכזרי, יחס קיצוני של התנגדות. מה הם מפריעים לך? בכך שהם לא מכניסים כסף למדינה ומהווים הכבדה כלכלית? - אך כמה גדולה היא ההכבדה הזאת? - כי אין שוויון בנטל? - ולערבים יש שוויון בנטל?

כי הם לא הולכים לצבא. נכון, אך שמא הביזוי הוא מחוץ לכל פרופורציה? - במה הם מאיימים? - על מי הם מאיימים? - אולי בגלל שהם מייצגים רעיון שמאיים עליך? - אולי אינך מסתכל עליהם כעל בני אדם, אלא כמי שמייצג רעיון? - אולי זו הדרך שלך למרוד בדת, ואתה חייב להצדיק את עצמך, וזו הדרך שלך להילחם בדעותיהם?

יש כאן עוול מתוחכם! עוול של מדיניות רשמית בכל מדיניות בכל העולם, אחד היסודות הגדולים הוא חופש העיסוק. להם אסור לעבוד בגלל שלא היו בצבא. ואז אתה בא בטענות שאינם נושאים בנטל. ומה אתה מציע שיעבדו בשחור?! אז הם הולכים ללמוד בכוללים, אז נשותיהם עובדות. אחוז הנשים העובדות אצלם, הוא השיא העולמי הפמיניסטי! במיוחד בהייטק.

אתה לא נותן לו לעבוד, ובכך אתה הופך אותו מוגבל ותלותי. אתה מחזק מנגנוני בידול! אולי אתה שבוי במיתולוגיה ציונית ישנה. הרי ממילא הם לא מתגייסים ובודאי שבכוח לא יתגייסו, אז לפחות תן להם לעבוד. ואולי אתה מפחד מאוכלוסיה זו, שאחוזה באומה הולך וגדל בצעדי ענק.

לסיום, מעשה שהיה שהתראיינו ברדיו נוצרי באמריקה רב אורתודוקסי ורב רפורמי, עקב מתח שנוצר בעיר. שאל המראיין הנוצרי את הרב הרפורמי:

• מה האורתודוקסים מפריעים לך?

• הם רוצים להקיף את העיר בחוט!

• אז מה זה מפריע לך? לי, אין זה מפריע. איני מבין.

• אבל עקב זה יגיעו יותר אורתודוקסים לגור בעיר?

• לי זה לא מפריע. למה זה מפריע לך. איני מבין.

סיפור מעניין.