הלץ המודרני

אל תהיה לץ. כך פותח ספר תהילים: "אשר במושב לצים לא ישב". יש צדיק יש חוטא. אך יש יותר גרוע: לץ. כי לחוטא יש תקנה. ללץ אין תקנה, כדברי רבי משה חיים לוצאטו בספר מסילת ישרים פרק ה.

זאת הפילוסופיה של האבסורד. שום דבר לא חשוב. היא האויב הגדול של המין האנושי: שום דבר לא חשוב. שום דבר לא שווה, שום דבר. שמות רבים לפילוסופיה הזאת ואחד מהם מאוד אהוב על ידי חסידי הריק: פוסטמודרניזם.

כנגד ארבע בנים דיברה תורה. אחד מהם הוא הרשע, אך גם הוא איתנו יושב. הוא עדיין שייך, הוא עדיין קשור, העתיד מאיר לפניו. הטרגדיה היא הבן החמישי, שאינו נוכח, הוא הוא הלץ.

הלץ הפוסטמודרני מאבד לב האדם. אין טעם ואין דעת. שיכור שכל העולם נראה לו כמישור. המוסר סר ממנו, מעט מעט מדרגה אחר מדרגה. הוא מפיל הכל לארץ: אין משפחה, אין דת, אין לאום, אין אבא ואמא, אין איש ואשה, אין יהודי ואין גוי.

וכמובן הוא מביא יסורים רבים למין האנושי, הטובע בים גדול של ריק, שקשה להימלט ממנו.

ואנו נמשיך בדרכו של האדם המוסרי, הנורמלי, הנחמד, העדין, הישר והטוב.