מלחמת אזרחים?!

שאלה: יש שאיימו במרי אזרחי, במלחמת אזרחים ובשאר ביטויים דומים. האם יש באמת חשש?

תשובה: ודאי שלא. הכל הבלים. העם היושב בציון, כולם אוהבים את כולם. אלו סתם מילים. גם מי שמדבר על מרי, לא ירים יד להכות, ודאי לא ירה באקדח. כולנו חברים.

אבל צריך להימנע מביטויים כאלה. הם בעצמם אסורים, הם שקריים, וגם יכולים לגרום נזקים.

פעם אמר לי חבר: איך אני יכול לא לשנוא אנשים אלה ואלה, הרי יש להם דעות נוראות ואיומות שמסכנות את העם, את הארץ ואת המדינה?! וכי עלי להשלים, להיות חבר שלהם ולומר אמן על כל דבריהם?!

לא. יש כאן טשטוש תחומים. חילוקי דעות הם לגיטימיים, ולפעמים אף נצרכים. אתה חייב להילחם בכל תוקף נגד דעות שהן רקב לבית ישראל. אך אין זו סיבה לשנוא את האדם שמביע דעות אלה. חילוקי דעות - כן, חילוקי לבבות - לא.

הדעה שנואה, האיש הנושא אותה אינו שנוא. יש הבחנה בין הנושא לבין הנשוא.

שמא תאמר: קשה לעשות הבחנה זו, אני מזהה את האדם עם דעתו. ובכל זאת, חייבים לדעת להבחין. אי אפשר לערבב דברים. אדם בעל דעה פוליטית שאתה מתנגד לה, אינו הופך בשל כך ל"חיה פוליטית". הוא בן אדם. קודם כל הוא אדם מישראל, ואחר-כך בעל דעה פוליטית. הוא אינו מצטמצם לחיה פוליטית, הוא חי ונושם, עובד ואוהב, נשוי לאשה ואב לילדים, עושה חסד לאנשים. אישיותו אינה מצטמצמת למגירתו הפוליטית.

הבחנה זו הכרחית. כשמדלגים עליה, נוצרים סטריאוטיפים, ומדביקים על הזולת דמות מופרזת מוגזמת קריקטורית שאינה נכונה במידה רבה. מסתלק כל הצד האנושי מאישיותו, ואז יש היתר לשנוא.

צריך לדבר אהבה ואחוה ושלום ורעות. הרי אנחנו כולנו עם אחד. מה שמבדיל בינינו, הוא לאין ערוך יותר קטן ממה שמחבר אותנו. כולנו עם אחד, ורוצים את טובת העם, טובת הארץ, טובת המדינה, אבל יש בינינו חילוקי דעות כיצד לעשות זאת. אך זו אותה מטרה, ורק הבדל בדרכים. אנחנו נשמה אחת, היסטוריה אחת. אנחנו לא אויבים שלנו, אלא האויבים שלנו הם כגון האיראנים. ואם יש בתוכנו, מיעוט של מיעוט של מיעוט מדברים משנאה, צריך להשתיק אותם, לא הצד שכנגד, אלא האנשים השייכים לאותה אידיאולוגיה.

ב"ה, יש בתוך עם ישראל, הרבה אהבת ישראל. בזמן האחרון פורסם ש-40% מהאזרחים מתנדבים לכל מיני דברים לעזור לזולת. בכל משפחה, יש ימניים ושמאלניים, והם ידידים. וכן בעבודה, והם ידידים. וכן בצבא, וב"ה הם ידידים, כי אם בצבא הם לא ידידים, אוי ואבוי, מה יכול להיות. אלא יש בודדים שמרשים לעצמם ביטויים של שנאה. זה אסור, אבל באמת בלב הם אינם שונאים, הכל תרגילים פוליטיים. בסך הכל, אנחנו עם אוהב. אם אתם רוצים לדעת מהו עם לא אוהב, הסתכלו מה שקורה בתוך סוריה, שם אין אהבה. ב"ה, אצלנו, 99.9%, יש אהבה ואחוה ושלום ורעות .ונרבה שלום.