המהפכה המשפטית

[רשם והוסיף מקורות: הרב מרדכי ציון]

ש: האם המהפכה המשפטית המתוכננת עתה היא דבר טוב? למי יש הכרעה, לממשלה או לבית משפט?

ת: א. קודם כל, יש לדעת שעל פי תורה, בית משפט על פי חוקות של גויים הוא אסור. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). רש"י מביא דברי חז"ל: "לפניהם - ולא לפני גויים. ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאה בערכאות שלהם שהמביא דיני ישראל לפני גויים מחלל את השם, מייקר את שם עבודה זרה להחשיבה". ובגמ' גיטין (פח, ב): "לפניהם ולא לפני גויים". והרמב"ם כתב: "כל הדן בדיני גויים ובערכאות שלהם, אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חירף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני גויים" (הלכות סנהדרין כו, ז). אכן זה שדן על פיהם סובר שחוקים שגויים בדו מליבם הם יותר טובים מתורת ד'. אבל כמובן, לא שייך היום לסגור את בתי המשפט, ותהיה כאן אנדרלמוסיה, ולא נוכל להפקיר את העשוק. רק יש לדעת שזה מצב זמני, ואנו מתפללים "והשיבה שופטינו כבראשונה".

ב. על פי תורה, אם יש סתירה בין הסנהדרין לבין המלך, ודאי הלכה כסנהדרין, שהרי הסנהדרין דן על פי דבר ד', ודברי הרב ודברי התלמיד, ודאי שומעים לדברי הרב, הוא רבונו של עולם (רמב"ם, הלכות מלכים פרק ג). כמובן אין זה שייך לנידוננו, כיון שהחוקים האלה, אינם מפי ד', אלא מפי אדם, ומשתנים ממדינה למדינה, ואף במדינתנו מזמן לזמן, ואין להם ערך מוחלט.

ג. כבר כתב הפילוסוף הצרפתי מונטסקיה Montesquieu בספרו רוח החוקים, שבהנהגת המדינה יש צורך בשלוש רשויות: מחוקקת, שולטת ושופטת, כלומר כנסת, ממשלה ובתי משפט, וצריך איזון ביניהם. קשה מאוד להגדיר איזון זה והוא משתנה ממדינה למדינה, ואף באותה מדינה, ואין לו ערך מוחלט.

ד. על פי התורה, כאשר אין מלך, העם הוא המלך, הוא ממנה את הכנסת, ומתוך כך את הממשלה, וגם את השופטים, וקובע את החוקים שעל פיהם יש לבתי משפט לשפוט, כמובן בתנאי שאינם נגד התורה.

ה. עתה בארצנו, כל סמכות בתי המשפט, יונקת מן העם, ולכן לא יתכן שהם יחלקו על העם. אבל, כמובן, הם גם צריכים להגן על האזרח העשוק על ידי השלטון, אם התנהגותו היא נגד המוסר היסודי הכלל אנושי, וכן המוסר הישראלי הייחודי שלנו.

ו. אבל לא יוכל בית המשפט לשים את עצמו כמחוקק האומה, לחדש חוקים, או להטות חוקים לכאן ולכאן על פי השקפת עולמם, אלא עליהם להכריע על פי כוונת המחוקק, הוא הוא האומה.

ז. אכן לפני שנים רבות חלה תמורה, "אקטיביזם שיפוטי", שאינו אלא דיקטטורה של המערכת המשפטית על האומה. ועתה יש רצון לתקן זאת, וזו ברכה. אכן, אין לו לשופט להטות את הדין על פי השקפותיו האישיות אלא לכוון לרצון האומה.

ח. זה עתה, לצערנו, יש למערכת השיפוטית הטיה לכיוון מדינת כל אזרחיה, דבר שנוגד רצון הרוב הגדול של האומה, התומך במדינה יהודית. כך שהיא משמשת כעין דיפ סטייט, Deep State, מדינה מוסתרת בתוך המדינה, המושכת החוטים ללא הצהרה גלויה.

ט. יתר על כן, השופטים אינם נבחרים על ידי העם או נציגיו אלא על ידי השופטים עצמם, כך שהם משמרים שלטונם על פי השקפתם.

י. בסיכום, הקובע הוא העם. עם ישראל היקר שלנו, שמסר נפשו על הקמת המדינה, ועדיין מוסר נפשו, ולו המילה האחרונה.