מרי אזרחי?!

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: יש מנהיגי שמאל שקראו למרי אזרחי ולסירוב פקודה, נגד מהלכי הממשלה. כיצד להתייחס?

ת: קודם כל, הם לא יצליחו במלאכה. בודדים אינם יכולים לעשות מרי לבדם, בלי תמיכה של מאות אלפי ומיליונים. והעם היושב בציון ברובו אינו מעוניין במרי. אשרינו שזכינו אחרי חורבן שני בגלל שנאת חינם, ואחרי יסורי הגלות. עתה, אנו עם אחד בלב אחד.

ש: אז אין בעיה שהם מתבטאים כך?

ת: ודאי יש בעיה. שנאה אסורה גם במעשים, גם בדיבורים ואפילו במחשבות, כפי שהגדיר רבנו הרב צבי יהודה, במאמרו "את אחיי אנוכי מבקש". אסור להתבטא כך. זה מזיק. אדרבה, יש להרבות בדיבורים של אהבה, יומם וליל ללא הירף.

ש: אכן, אין סיכוי ממשי למרי אזרחי. אבל אם זה היה ניתן, האפשר היה להצדיק זאת?

ת: הקריאות האלה הן בגלל שהפסידו בבחירות, והם אינם מוכנים לקבל את רצון העם, שברוב ניכר בחר בממשלה זו, ואם מוציאים מן החשבון את הבוחרים הערבים, אז ברוב גדול ומכריע. אבל אי אפשר לומר: אנו בעד דמוקרטיה בתנאי שאנו בשלטון. זו לא דמוקרטיה. או לומר: אנו בעד אחדות, אבל אחדות כמונו.

ש: אבל בחורבן גוש קטיף, היו מנהיגים שקראו לסירוב פקודה?

ת: נכון. אך הם היו מיעוט זניח. כל גדולי הרבנים והמנהיגים שללו. סך הכל רק 40 חיילים סירבו פקודה.

ש: הרב עצמו השתמש בסגנון עמוק: אסור לומר אני מסרב פקודה, אבל אפשר לומר: איני יכול, אנא הורידו אותי מזה.

ת: כן. זה ההבדל בין סרבנות מצפונית לסרבנות פוליטית. סרבנות מצפונית, של פקודה בניגוד לעולמו הפנימי של האדם, היא מובנת. אבל סרבנות פוליטית, של שימוש של סירוב פקודה כדי לקדם מגמה, הוא פסול. צה"ל הוא כלל ישראלי, ויש להשאירו מחוץ לחשבון.

ש: אבל יש כאלה שמררו את חיי הרב בגלל עמדתו זו, ויש שעדיין ממררים?

ת: ד' יברך אותם. הם חושבים שבזה הם מביאים טובה לאומה ולשם ד'. אך יש לציין שהציבור הקשור לגוש קטיף, גילה בעצב רב בגרות וסבלנות. לפחות 99% של הציבור הימין.

ש: ובסיכום?

ת: להרבות באהבת ישראל, בהבנת ישראל, לכל גדול, ללא גבולות, ללא חשבון. אנו עם אחד. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.