זנות כשרה??!!

שאלה: אני מתנדבת בארגון של נשים דתיות וחרדיות, והיה פורום בנושא זנות בישראל. עובדת סוציאלית שהתמחתה בתחום הזה, תיארה את המצב הקשה של אותן הנשים העוסקות בכך, ואת מצוקותיהן הנוראות בכל התחום: כספי, פסיכולוגי ורפואי. היא טענה שתופעה זו קיימת גם בציבור הדתי והחרדי, שהתורה מתירה זנות, וציטטה את הגמרא "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו'". אחת המארגנות אמרה שיש רבנים המאפשרים לגברים ללכת לזונות. אני ממש מזועזעת ומאוד כואבת. האם זה נכון? האם יש מצב קיצוני שמותר לגבר ללכת לאישה כזאת?

תשובה: חס וחלילה! נורא ואיום! טירוף! תועבה! אין צורך להביא על זה מקורות. וכי יש צורך במקורות כדי להסביר שזנות אסורה? רק עם אשתו מותר! ודאי אסור! אין להאמין לכך שרבנים התירו זאת. אדרבה, בשביל זה לומדים תורה, להוסיף קדושה, טהרה וצניעות.

כמובן, לפעמים אדם חוטא, ואפילו בתועבה זו. לכן על האדם לפעול בשתיים: לנקוט בכל אמצעי הזהירות שלא ליפול בחטא. ואם חטא, אז לעשות תשובה. כדי לא ליפול, יש הרחקות שונות שקבעה תורה וגזרו חכמים. אבל חס וחלילה לתת לזה לגיטימציה, בעזרת פלפולים עקומים ומושחתים.

כך נפסק ברמב"ם? בשולחן ערוך? בקיצור שולחן ערוך? כך מתנהגים אנשים טובים ויראי שמים – לעסוק בזנות?!

וכמובן, אם מציעים לאדם ללכת בדרך זו, עליו לזרוק אותו נבל לעזאזל המדברה. וכי יש צורך להסביר דברים מסוג זה. אין אפילו צורך בתורה. די בישרות, שאפילו הגויים מבינים. פשוט לחלוטין, גם לילדי הגן. אלא יש להתחזק בטהרה, בצניעות, במידות טובות.

באשר לאותו מאמר חז"ל שכביכול מתיר את הטריפה – חס וחלילה, זה לשונו: "אמר רבי: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים, ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא" (קידושין מ, א. וכן מועד קטן יז, א. וכן ראש השנה טז, ב). רש"י מסביר: "עבירה, והואיל אין מכירין אותו שם, ליכא חילול השם". אם כן, לא שהדבר מותר, אלא שפחות גרוע אם עושה עבירה מאשר עבירה יותר גדולה, כגון לרצוח אדם אחד ולא שני אנשים. ואכן הגמרא מספרת שאותו חכם שנהג כן, בכל זאת נענש, דבור עקץ אותו באבר הברית והוא מת. וכאשר רצו לקבור אותו במערה של חסידים, עמד נחש בפתח ולא נתן להיכנס. אז פנו למערה של דיינים, ונתקבל, וזאת מפני שנהג בעצמו: אם רואה אדם שיצרו מתגבר וכו' (רש"י מו"ק שם).

רש"י מביא פירוש שני: "ואמר לן רבי משום רב האי גאון: ויעשה מה שלבו חפץ, רוצה לומר, דודאי כיון שלבוש שחורים וכו' אני ערב בדבר שאינו חפץ מכאן ואילך בעבירה" (שם).

וכן התוספות: "וכתב רבנו חננאל: חס ושלום, לא הותר לו לעשות עבירה, אלא על ידי כך יכנע לבו" (תוס' מו"ק יז, א ד"ה אם). וכן כתבו התוספות: "וכתב רבנו חננאל: חס ושלום, שהותר לו לעבור עבירה, אלא כך אמר ר' אלעאי יגיעת דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה" (תוס' קידושין מ, א ד"ה ויעשה). אם כן, אין היתר, אלא תחבולה איך לשבור את היצר, כמו שאמר שלמה המלך: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כד, ו). וזה לשונו של רבנו חננאל: "אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו באכילה ובשתיה ובמיני זמר ומתירא שמא ישתכר ויבוא לידי עבירה, התיר לו לילך למקום אחר וילבש שחורים, כל זה כדי לשבור את יצרו, אבל לעבור עבירה או אפילו שתיית יין במיני זמר המרגילין לשמחה, אסור" (ר"ח חגיגה טז, א).

וכן כותב הרי"ף בתוך פסקו: "...אף על פי שמתגבר יצרו עליו, מיבעי ליה ליתוביה דעתיה (=הוא צריך ליישב דעתו), דקיימא לן: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (מו"ק ט, א בדפי הרי"ף). ועוד כתבו התוספות: אף על גב דמשמע... דפעמים שיצרו מתגבר עליו ואינו יכול לכופו, מכל מקום אדם יכול ליזהר שלא יבא לידי כך" (תוס' עירובין מא, ב ד"ה מי שהוציאוהו). וכן כתב הריטב"א בשם הירושלמי ש'ויעשה כמו שליבו חפץ' הוא מלשון 'ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם' (מלאכי ג, כא), כלומר יכבוש את היצר הרע (ריטב"א קידושין שם). ובדומה לזה מסביר המאירי שילך למקום אחר ואז יכנע לבבו, ואם לא יכנע, יעשה מה שלבו חפץ, בדברים שאין בהם איסור אלא שהם מכוערים, וגם כיון שאין מכירים אותו ואינו עושה מעשים אסורים אלא רק מכוערים, לא יהיה בכך חילול השם.

אבל באמת, אין צורך בכל הבירורים האלה שבגמרא. כל אחד יכול לראות בכל התנ"ך שזנות היא איסור ותועבה. זה מוזכר אולי שמונים פעם.

וכל ילד בגן יודע שלאדם יש יצר הרע, ושיש להילחם בו. יצר לב האדם רע מנעוריו, אבל הוא מסור בידו. והבא ליטהר, מסייעים אותו מן השמים (שבת קד, א). וכל פעם שהוא מתגבר על יצרו, יש לו מצוה (קידושין לט, ב). יעסוק בתורה, וידחה הרהורים רעים על הסף. יצטער ויבכה על עבירותיו ויעשה תשובה. לא יגיד אדם שבלתי אפשרי להתגבר על יצרו אלא יתאמץ ככל יכולתו, וד' יעזור לו. "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אינו יכול לו" (סוכה נב, א).

יתפלל לד' להינצל מיצר הרע, ועל זאת יתפלל כל חסיד (ספר חסידים כח). יש לרסק את היצר הרע לחתיכות. אמרו בעלי המוסר: עם היצר הרע, אין משא ומתן, יש להכותו כליל. כבר לקין היה יצר הרע, וד' אמר לו: הלא אם תטיב, שאת, ואם לא תטיב, לפתח חטאת רובץ. אלה דברים פשוטים, אך מרוב פשיטותם, הם נשכחים. "הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (אבות ה, כ).

בלי פלפולים: זנות זו זנות! אלא ואהבת את ד' בכל לבבך, בשני היצרים, יצר הטוב ויצר הרע, יצר טוב, לילך אחריו, ויצר הרע, לנצח אותו. ושיוויתי ד' לנגדי תמיד.