תפילה בשירה או בכוונה
מה עדיף – תפילה בשירה או בכוונה? ודאי בכוונה. השירה היא תוספת, הכוונה היא עיקר הדין. השירה היא שמחה ותענוג, הכוונה היא עבודת ד'.
אמנם אם השירה מביאה תוספת כוונה, אז היא שמחה של מצוה. ואם לא, אז היא שמחה חיצונית.
לצערנו, הניסיון מראה, שכמעט אצל כולם, שירה אינה מחזקת את ההתכוונות למילים, לכן היא שמחה חיצונית. הביטוי שמחה חיצונית מובא אצל מרן הרב קוק בעין איה על הסוגיה של שמחה משובחת ושמחה חסרת ערך. ועוד יותר, האופנה החדשה, לנגן בהלל ובעוד תפילות, שיש כאן שמחת מוזיקה ולא תוספת כוונה.
והנה דוגמאות של פסוקים ששרים בתפילה, ורוב האנשים אינם מבינים מה פירושם.
הנה פירושם הפשוט, ונזכה להתפלל בכוונה.
קבלת שבת
"אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר"? – כמו שחטאנו לד' ב"מסה ומריבה".
"ניסוני אבותיכם"? – האם אוכל לחם ומים.
"בחנוני גם ראו פועלי"? – גם אחרי כל הנסים עדיין לא האמינו.
"אקוט"? - הייתי בקטטה.
"אם יבואון אל מנוחתי"? – אל ארץ ישראל אחרי חטא המרגלים.
"נורא הוא על כל אלהים"? – אלילים.
"חילו מפניו"? – מורא ד'.
"תיכון תבל בל תמוט"? – שלום ומישרים בעולם.
"ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם העם ומלוא, יעלוז שדי וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי היער" – משל לשמחה הגדולה שתהיה אז.
"ענן וערפל סביביו". – חשכת הצרות להענשת רשעים.
"אש... ברקיו..."? – כנ"ל.
"ותחל הארץ"? – חלחלה.
"הושיעה לו ימינו"? – כאילו ד' בעצמו צריך ישועה.
"יחד הרים ירננו"? – משל לשמחה באותו זמן.
"תנוט הארץ"? – תמוט.
"בני אלים"? – בני חזקים, אברהם, יצחק ויעקב.
"קול ד' על המים"? – על גויים רשעים השלווים כמים.
"הרעים"? – ירעים עליהם קולו וישמידם.
"שובר ארזים"? – עמים רשעים וחזקים.
"וירקידם כמו עגל" – יפילם כמו עגל שהוא קל.
"חוצב להבות אש"? – חרון אף ד'.
"יחיל מדבר"? – יפחיד עמים רשעים גם אלה שמחפשים מחסה במדבר.
"מדבר קדש"? – מדבר גדול ונורא.
"יחולל אילות"? – יביא חיל ורעדה גם לקלים כאילות שלא יצליחו לברוח.
"ויחשוף יערות"? – יקלף את החזקים כמו יער.
"ובהיכלו כולו אומר כבוד"? – בירושלים יתנו לו כבוד על שעשה משפט בגויים הרשעים.
"מקור הברכה"? – לימות החול.
"נסוכה"? – נכבדה כנסיכה.
"סוף מעשה במחשבה תחילה"? – שבת נבראה בסוף אך היתה מחשבה תחילה.
"על יד בן ישי" – על ידי בן ישי.
"קרבה אל נפשי גאלה"? – התקרב אל נפשו וגאל אותה.
"מה תשתוחחי"? – תתכופפי בהשפלה.
"בך יחסו עניי עמי"? – בירושלים עניים ימצאו מחסה.
"למשיסה שאסיך"? – לביזת בוזזיך.
"עטרת בעלה"? – השבת, בת זוגו של עם ישראל.
"על הגיון"? - דבור פה.
"איש בער לא ידע"? – את האמור אחר כך.
"בפרוח... להשמדם" – מה שהרשעים פורחים, זה כדי לכלותם בסוף.
"בלותי"? – נבלל ראשי בשמן.
"בשורי"? – שוררי המענים אותי.
"תשמענה אזני"? – על חורבנם.
"עוד ינובון"? – יצמחו גם לעת זקנה.
"תיכון תבל" – ללא מלחמות.
"נשאו נהרות קולם"? – גוג ומגוג.
"דכים"? – שטף גליהם.
"לביתך נאוה"? – יהיה נאה.
"מעין הברכות"? – כל יום מעין ברכותיו, שבת או חול.
"אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא"? – על מה מלך? על אין סוף עולמים בכח.
"להחבירה"? – להיות לו לחבר.
הלל
"המשכילי לראות בשמים ובארץ"? – מרוב ענוותנותיו, ד' משגיח על תחתונים, כולל שמים. "נדיבים" – נכבדים.
"ישראל ממשלותיו? – לא בממשלת מצרים אלא בממשלת ד'.
"ההרים רקדו"? – במתן תורה.
"על חסדך"? – לכל העולם ולנו.
"עצביהם"? – שהם מעציבים כיון שאינם מועילים.
"דומה"? – הקבר, מקום דממה.
"ביום אקרא"? – כל ימיו אקרא רק לו.
"דלותי"? – כשהייתי דל.
"האמנתי כי אדבר, אני עניתי מאוד"? – דיברתי אליך מתוך אמונה גם כשהייתי עני מאוד.
"אמרתי בחופזי כל האדם כוזב"? – גם כשנחפזתי לברוח, אמרתי שכל הטוען שלא תהיה לי ממלכה, הוא כוזב, ובזאת האמנתי.
"כוס ישועות אשא"? – במשתה ארים כוס להודות לד' על ישועתי.
"(נגדה) נא"? – עתה.
"יקר בעיני ד' המותה לחסידיו"? – קשה לפניו להמית את חסידיו.
"מוסרי"? – שלשלותיי.
"בעזרי"? – עם עוזרי.
"אראה בשונאי"? – את נקמתי.
"אמילם"? – אכריתם.
"דעכו כאש קוצים"? – מהר.
"לראש פינה"? – קיום העולם.
"אסרו חג בעבותים בקרנות המזבח"? – תקשרו את הקרבן עד יבוא זמן שחיטתו ומתן דמו על קרנות המזבח.
ואני תפילתי לך ד' עת רצון ענני באמת ישעך