גונב עיר ומכרה

יש גונב איש ומכרו. יש גונב גופו, ויש גונב נשמתו. ויש גונב עם, גופו או נשמתו. ויש גונב ארץ, גופה או נשמתה. יש גונב עם בארץ, כלומר מדינה, גופה או נשמתה.

מדינה צריכה נשק ומשק, מדינה צריכה שפה וארץ, אך מעל הכל היא צריכה לב, רוח, נשמה. ירושלים היא לב האומה. ירושלים היא התורה והנבואה, הכהונה והמלכות. לכן, הרבה יש לחשוב על ירושלים וללמוד על ירושלים, להרגיש את ירושלים, ולחלום על ירושלים. כאשר אנו נפגשים עם ירושלים, הננו נפגשים עם התוכן היותר עמוק שבאומה.

במהלך הדורות, הגויים גנבו לנו את ירושלים, ועדיין רוצים לגנוב אותה, למחצה, לשליש ולרביע. עמים גנבים, דתות גנבות.

הרומאים שינו את שמה לאליה קפיטולינה, המוסלמים לאל קוץ – ומה לא, כאילו בזה יצליחו להשכיח ממנו ומן העולם, שירושלים היא שלנו, כולה שלנו, היתה שלנו, היא שלנו ולנצח תהיה שלנו.

היא אינה עיר השייכת לשלוש דתות, כפי הנוסח הפחדני, החנפני, השקרי, הבוגדני. אוי לנו מסגנון זה, בו אחזו ועדיין אוחזים חלשים מבין אומתנו, כגון בימינו מרכז דוידסון על יד הכותל, הפוגע בקדושת ירושלים, ביחידיות ירושלים, לא יצא נקי בפני בית דין של מעלה ובפני בית דין של ההיסטוריה.

אינינו זקוקים להוכיח שזאת העיר שלנו ורק שלנו. זה יהיה עלבון לאינטליגנציה האנושית. דוד המלך כבש את העיר, והושיב בה יהודים, נוצרים ומוסלמים?! שלמה המלך בנה מקדש יהודי-נוצרי-מוסלמי?!

אולם במהלך הדורות, באו גנבים, וגנבו אחד מן השני.

וזאת רשימת חד גדיא של הגונב מן הגנב:

א - בבלים

ב - פרסים

ג - יוונים

ד - רומאים

ה - ביזנטים

ו - ערבים

ז - צלבנים

ח - ממלוכים

ט - עות'מאנים

י - בריטים

ועתה היא חזרה אלינו, ותישאר שלנו לנצח, כולה. היא שלנו רק שלנו.

אוי לאותה בושה, אוי לאותה חרפה, של מרכז דוידסון. אבל ב"ה, העם היושב בציון, אינו טיפש, אינו פחדן, אינו חנפן, אינו שקרן. הוא נושא את העיר הזאת בלבו, ובז לכל מי שגונב העיר ומכרה.

העם קדוש, בין שהוא בין שהוא מודע לכך בין שאינו מודע לכך, והעיר הזאת קדושה, קדושה בקדושה ירושלמית, יהודית, אלהית, לעד ולנצח נצחים.